נבואה
נבואה היא הגדרת מצב בו הקב"ה מודיע דברים לאדם הראוי לכך.
הנבואה - מהותה, ומי זוכה לנבואה
- מיסודי הדת: האמונה בכך שהשם מנבא את האדם היא מיסודי הדת.[1]
- על מי חלה: חכם גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד.[2]
- מכיר בעצמו: הנביא יודע ומכיר בעצמו שהוא נביא - "ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים".[3]
- דרגות נבואה: לא כל הנביאים מעלתם שווה, אלא דרגות שונות בהן.[4]
- מהות הנבואה: הנבואה אינה דיבור ישיר בין הבורא לאדם, אלא מודיעים לאדם דבר מסוים דרך משל, כמו הסולם אותו ראה יעקב אבינו, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו, משל לשעבוד גלויות וכיוצא בזה. - מלבד משה רבינו, שזכה לדבר עם השי"ת בצורה ברורה. הסיבה לכך היא מפני שכל הנביאים מתנבאים דרך מלאך, שלא כמשה רבינו שהתנבא ישירות פנים אל פנים "פה אל פה אדבר בו".[5]
- מתי חלה: הנבואה אינה חלה בכל עת. אלא כאשר הנביא מכין את עצמו לכך, יושב שמח וטוב לב ומתבודד ומזכך את מחשבתו, וגם אז אין חלה עליו הנבואה אלא אפשר שתשרה שכינה עליהם ואפשר שלא תשרה.[6]
סימני נביא
כדי להוכיח שהוא נביא זקוק הנביא לשני הסימנים הבאים:
- ראוי לכך: 1. אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה.
- קיום דבריו: 2. בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו.[7] ומהות האות שלו - שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו, ואינו צריך לעשות דברים שיש בהם שינוי מטבע העולם.[8] ובודקים את כל דבריו, ואם כל[9] נבואתו אמת - הרי הוא נביא אמת.
אופן אחר - סימן לנביא על היותו נביא:
- על פי נבואת אחר: 1. נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה.[10]
- קיום דבריו: 2. דבריו מתקיימים.
באופן כזה חלה מצווה מהתורה לשמוע ממנו שנאמר "אליו תשמעון". על אף שהבירור הוא בדרגה של "שני עדים" שהוא בירור שאינו אלים כמו דבר שרואים בעינינו. כך גם האות והמופת יתכן שיש דברים בגו אבל באמת אינו נביא, ואף על פי כן - חובה מהתורה להאמין לו - כשם שחובה להאמין לשני עדים.[11]
מה יכול נביא לחדש
- נבואת משה וודאית: שום נביא אינו יכול להכחיש את נבואת משה רבינו, שכן ההוכחות לאמיתת נביאתו היתה מה שראינו בעינינו במעמד הר סיני שהקדוש ברוך הוא התגלה למשה לעיני כל ישראל, והבירור של נביא הוא בירור בדרגה חלשה יותר - כאמור לעיל.[12]
- עקירת מצווה: אין נביא יכול להוסיף או לשנות אחת ממצוות התורה, אפילו מצווה מדרבנן. נביא שהתנבא כך - נביא שקר הוא, ומיתתו בחנק.[13] ועיקר מטרת הנביא - לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה.[14]
- ביטול מצוה באופן זמני: אך לעבור על מצווה באופן זמני - יש כח ביד הנביא לצוות, וחובה לשמוע לו אפילו באיסורי כרת, חוץ מעבודה זרה.
- העובר על דבריו: העובר על דברי הנביא חייב מיתה בידי שמים.[15]
מחלוקת במצב הנבואה
ישנה מחלוקת בין גדולי ישראל באם נבואה תיתכן בכל אדם בין אם הוא בדרגה המתאימה לכך ובין אם לאו. הרמב"ם[16] סבור שנבואה תיתכן רק באדם הראוי לכך ואשר התעלה למדרגה המתאימה לכך, וגם אז, במצב בו אדם ראוי לנבואה, היא אינה מוכרחה לבוא אלא אם יחפוץ בכך הקב"ה.
גדולי ישראל אחרים כמו המלבי"ם[17] סבורים שנבואה תיתכן בכל אדם גם בכזה שאינו מוכן לכך מצד דרגתו, ובלבד שיהיה לעם ישראל צורך בנבואתו.
תורת החסידות[18] מכריעה כדעת הרמב"ם, שנבואה תיתכן רק באדם שהכין עצמו והתעלה לדרגה הראויה לכך, אך כל זה רק בזמן הגלות.
נבואה לאחר הגאולה
אחרי ביאת משיח ותחילת הגאולה, תהיה נבואה בכל אחד ואחד מישראל - כפי דעת גדולי ישראל אחרים, דלא כהרמב"ם.
נבואה בזמננו
למרות שבגמרא [19] כתוב כי משמתו נביאים האתרוגים, חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש [כלומר: הנבואה] מישראל״,[20] כותב הרמב"ם באגרת תימן, על-סמך חישוב הרמוז בנבואת בלעם, שקיבל במסורת מאבותיו, שהנבואה תחזורלישראל כבר בשנת ד' אלפים תתנ"ו.
בזמננו הכריז הרבי כי יש נביא בישראל ומצוה לפרסם לכל אנשי הדור שהקב"ה בחר ומינה נביא, ונבואתו העיקרית היא ש"הנה הנה משיח בא" [21].
הערות שוליים
- ↑ הלכות יסודי התורה פ"ז הלכה א.
- ↑ שם הלכה א.
- ↑ שם הלכה א'.
- ↑ הלכה ב'.
- ↑ הלכה ג', ו.
- ↑ הלכה ד, ה.
- ↑ שם הלכה ז.
- ↑ פרק י הלכה א.
- ↑ שלא כמעוננים וקוסמים, שרק חלק מדבריהם אמת.
- ↑ פרק י הלכה ה.
- ↑ הלכה ז'.
- ↑ פרק ח' הלכה א, ב, ג.
- ↑ פרק ט הלכה א'.
- ↑ ב, ט.
- ↑ פרק ח' הלכה ב'.
- ↑ הלכות יסודי התורה פרק ז. מורה נבוכים, ח"ב פל"ב.
- ↑ פירוש המלבי"ם, עמוס פ"א פס"א.
- ↑ ד"ה ונחה עליו אחש"פ תשכ"ה אות ו'. נמצא בספה"מ מלוקט ח"ב עמ' נ. ראה גם בלקו"ש חי"ז שיחה א' לפר' שמיני עמ' 94 הערה 20.
- ↑ יומא ט ב.
- ↑ ולהעיר הלשון "נסתלקה" בשונה ללשון "בטל" שנאמר שם בגמרא לגבי התמיד, משמע שלא נסתלקה לגמרי ראה לקוטי שיחות חי"ד פרשת שופטים עמ' 73 (עמ' 85)
- ↑ שיחת ש"פ שופטים תשנ"א