אגרות בעל התניא ובני דורו
הספר "אגרות בעל התניא ובני דורו", יצא לאור בשנת תשי"ג בירושלים, על ידי הרב דוד צבי הילמן.
מבנה הספר
בראש ההקדמה של הספר נכתב "בספר זה כונסו כל האגרות, התשובות והתעודות, שיש להן שייכות לאדמו"ר הזקן ר' שניאור זלמן מלאדי נ"ע בעל התניא והשולחן-ערוך, בין שנכתבו על ידו ובין שנכתבו על ידי בני דורו אליו או אודותיו. ". והוא ספר הראשון שמלקט את אגרות אדמו"ר הזקן שהגיעו לידיו[1], ובחלק מהאגרות מהווה מקור יחידי לאגרות חשובות.
הספר בנוי בעיקרו ובכללו על הארכיון של של הרב ישראל משה ברב"ש[2] בנו של הרב דוד ברב"ש חתנו של האדמו"ר ר' שמריה נח מבוברויסק שנתן לרב הילמן, לעיין בספרייתו.
בספר הילמן מציין כי הספר שיצא הוא רק חלק ראשון, ובשל יוקר הדפוס נבצר ממנו להוציא את חלקו השני, שאמור לכלול עניינים נוספים הקשורים בבעל התניא, ובהם פסקי הלכה שלו וכן השמטות של מספר סימנים בשולחן ערוך הרב. הילמן מביע את תקוותו להוציא את החלק השני "בקרוב", אולם הוא לא יצא מעולם[3]. והרבי השתדל שידפיס החומר שבידו[4].
חלק מהדברים שהתכוון להדפיס בחלק שני נדפסו ממקורות שונים בקובץ יגדיל תורה, וחלקם הוא הדפיס בעצמו בקובץ ישורון תחת מדור "אגרות בעל התניא ובני דורו - חלק ב".
חלקו האחרון של הספר עוסק בגניזה החרסונית. חלק נכבד מספרו ייחד הילמן להפרכת מהימנותם של המסמכים שנמצאו בגניזה החרסונית, והוא מנסה להוכיח שמסמכים אלו לא יכלו להיכתב על ידי אלו שנטען שכתבו אותם. במהלך השנים הוא אף החליט שלהערכתו לשמו של הזייפן : נפתלי צבי (הירשלע) שפירא. טענותיו של הילמן הועלו בפני הרבי, והוא האריך לענות עליהן ולהפריך טענותיו של הילמן בכמה וכמה מכתבים.
הספר נדפס שוב בברוקלין בשנת תשנ"ג.
הספר מהווה תשתית לאגרות קודש אדמו"ר הזקן שיצאו בשנים שלאחר מכן[5], וכל האגרות שבו נדפסו לאחר מכן על ידי הרב שלום דובער לוין עם אגרות נוספות רבות, והערות רבות בסדרת האגרות קודש.
ביקורת
בנוגע לדבריו של הילמן בענין הגניזה החרסונית כותב הרבי באגרת (להלן חלק מהאגרת): "כ"ק מו"ח אדמו"ר מודיע החלטת אביו, לאחר שבחנו כל כתבי הגניזה (מלבד מכתבים בודדים שבאו לאחרים) במשך כמה חדשים, אשר תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא והסתירות שימצאו קלות ערך הן לגבי הפלאת תוכנם.
והם היחידים שראו את חלק כתבי גניזה זו שתוכנם: עניני קבלה, כינויים שונים משמותיו של הקב"ה, שמות מלאכים ושירתם, צירופי שמות והשבעתן ועוד.
ואף על פי כן הנה כותב בעל "אגרות בעל התניא ובני דורו": "שכולם (החוקרים בדבר אמיתות הכתבים) לא נחתו לבדיקה כללית ויסודית של תוכן הכתבים. והגעתי למסקנה שכל (!!!) מכתבי הגניזה שראו אור הדפוס הנם מזוייפים. ומהם שנדפסו והופצו גם בהסכמתם של גדולי ישראל שטעו בזה".
- ומי קורא תמים שיטיל ספק בוודאות פשוטה כזו?"[6].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ בתניא נדפסו רק חלק מהן, וחלקן לא באופן מלא, לפי החלטת כ"ק אדמו"ר האמצעי.
- ↑ שם המשפחה ברב"ש הוא ר"ת בן רבי שניאור.
- ↑ יש שטענו שחסידי חב"ד מנעו ממנו להדפיס זאת[דרוש מקור], אך אין יסוד כלל לדבריהם.
- ↑ ישנו כתי"ק של הרבי, שמתענין ומבקש שישיגו הסימנים של שו"ע אדמוה"ז מהדורא קמא שנמצאים אצל ד"צ הילמן, ומה שהצליחו להשיג נדפס בקובץ יגדיל תורה.
- ↑ כמו שמצויין בשולי הגליון של אגרות רבות.
- ↑ ראו את האגרת במלואה באגרות קודש, כרך ט, איגרת ב'תרמח. להרחבה בנושא ראו בערך הגניזה החרסונית וש"נ.