ניגון מארץ ישראל
הניגון מארץ ישראל הוא בעל שתי בבות בסגנון ניגוני המזרח, תנועות קצרות, קצובות ומופסקות. הניגון מלא מחשבה ופיוט הנשמה בלויית צל של מרירות.
ניגון זה הוא ניגון קי"ד בספר הניגונים.
הניגון מקובל גם בחצרות חסידיות אחרות, שם מנגנים אותו על המילים 'כל דכפין ייתי ויכול' (פתיחת נוסח הגדה של פסח).
כפי שניתן להבין מכותרת הניגון, הניגון שהיה מקובל בפי חסידי חב"ד ברוסיה ואוקראינה, הגיע במקורו מארץ ישראל, והדבר מתאים גם עם סגנונו. ישנה מסורת שהניגון מיוחס לתלמידי ר' מנחם מענדל מויטבסק שעלו יחד עם רבם לארץ ישראל בשנת תקל"ז.
על פי עדותו של חוקר המוזיקה יעקב מזור, הוא שמע מפי חסידי חב"ד שהניגון נכתב מפי חסיד ש"שר אותו שלא כהלכה", ומשעה שהתברר כך אסרו לשיר אותו בחב"ד, ואם קורה שמישהו פותח בו מיד מפסיקים אותו ואין נותנים לו לשיר את הניגון.