נפתלי

נַפְתָּלִי היה בנו השישי של יעקב אבינו מאמו בלהה שפחת רחל אמנו.

לידתו ושמו

בפרשת ויצא מספרת התורה על עקרותה של רחל ועל קנאתה בלאה אחותה שילדה כבר ארבעה בנים. רחל נותנת ליעקב את בלהה שפחתה כדי לזכות על ידי כך בבנים. יעקב נושא את בלהה וכך תחילה נולד דן ולאחריו נפתלי:

וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי, גַּם יָכֹלְתִּי, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי

— בראשית ל, ז-ח.

רחל היא זו שקראה את שמו "נפתלי". משמעות השם הוא מלשון חיבור "צָמִיד פָּתִיל" שאמרה חבורים מאת המקום נתחברתי עם אחותי (לאה) לזכות לבנים. וכן מלשון "עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל" שאמרה רחל נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי וה' הסכים על ידי.

עוד פירשו שנפתלי הוא לשון תפילה נפתולי אלוקים נפתלתי כמה בקשות החביבות לפניו נתקבלתי ונעתרתי כאחותי ונתקבלה תפלתי. "נפתלי" בנוטריקון הוא נתקבלה תפילתי.

בברכת יעקב לבניו בפרשת ויחי, מוזכר נפתלי:

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר

— בראשית מט, כא.

יעקב מתייחס לנחלתו של שבט נפתלי בארץ ישראל הכוללת את בקעת גינוסר, שהיא קלה לבשל פירותיה כמו אילה שהיא קלה לרוץ. על הפירות הטובים שתתן נחלתו יודו ויברכו לה'.

עוד מבואר שיעקב התנבא בברכתו על על מלחמת סיסרא (שופטים ד) בה לחמו עשרת אלפים איש מבני נפתלי והלכו שם בזריזות כאיילה שלוחה. לאחר הניצחון הניסי במלחמה, שרו דבורה וברק בן אבינועם שירה, שזהו "הנותן אמרי שפר".

את הדימוי לאיילה שלוחה דרשו בגמרא על יום קבורת יעקב כשערער עשו על בעלות מערת המכפלה ונפתלי שהיה קל רגליים נשלח להביא את איגרת המכירה ממצרים.

בברכת משה רבנו לשבט נפתלי בפרשת וזאת הברכה מתייחס לנחלתו של שבט נפתלי בארץ ישראל:

וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה.

— דברים לג, כג.

נחלתו של נפתלי תשביע את רצונם של היושבים בה. בנחלתו כלולה ימת הכינרת שבדרומה פרש חרמים ומכמורות.

בני נפתלי מוזכרים בפרשת ויגש בין היורדים למצרים: "וּבְנֵי נַפְתָּלִי יַחְצְאֵל וְגּוּנִי וְיֵצֶר וְשִׁלֵּם".

בילקוט שמעוני מובא על הפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו" שנפתלי נולד בה' בתשרי (בשנת ב'קצ"ה למניין בריאת העולם), ונפטר בן מאה שלושים ושלוש שנים במצרים. ביציאת מצרים לקחו בני ישראל את כל בני יעקב על מנת לקוברם בארץ ישראל.

בתורת החסידות

בטעם השם נפתלי שאמרה רחל "נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי גם יכולתי" יש בזה שלשה פירושים, ששלושתם קשורים לעניין התפילה: נפתלי לשון תפלה, נפתלי לשון חבור, ונפתלי לשון התעקשות והפצרה בריבוי.

לעומת זאת, במדרש מובא פירוש שקשור לתורה: נפתולי הוא בחינת נופת לי והיינו שקאי על התורה דכתיב בה "מתוקים מדבש ונופת צופים" יהיו נאמרים בחלקו של נפתלי, ולי הוא בגימטריה מ' שהתורה ניתנה למ' יום.

אדמו"ר המהר"ש מבאר שיש לקשר את כל הפירושים יחדיו, שכולם עניינם חיבור. ולא נחלקו בפירושם אלא רק באופני החיבור, שאותם שקשורים לתפילה הוא החיבור שעל ידי התפלה שזהו בדרך כלל מלמטה למעלה, ולפירוש המדרש החיבור הוא על ידי התורה שזהו מלמעלה למטה.

תפילה עניינה חיבור חלק הנשמה שירד והתלבש בגוף לשורשו ומקורו מלמטה למעלה. עניינה הוא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה", העלאה. על ידי התפלה, בעלמא דאתגליא יכול להיות הגלוי האלוקי כמו בעלמא דאתכסיא. תורה עניינה שעל ידה נפעלת המשכה וגילוי אלוקות מלמעלה למטה, גילוי שרש הנפש למטה.

עניינו של נפתלי "איילה שלוחה" שייך לפסוק "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקִים", שאילה היא חסידה שבחיות, שכשהחיות צמאים למים וצריכים למטר הולכים אל אילה וחופרת גומא ומכניסה קרניה בגומא וגועה עד שהקב"ה מרחם עליה. כן נפשי תערוג אליך אלקים, שנפשו של יהודי משתוקקת למים שעניינם הוא גילוי אלוקות, וכמו שכתוב "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם", וזהו כאיל תערוג על אפיקי מים דהיינו על העדר המים. וזהו נפתלי שהוא בחינת תפילה היא איילה היינו כמו איילה שגועה על העדר המים והקב"ה מרחם עליה כך תפילה הוא כדי שיהיה התחברות אור אין סוף מקור מים חיים לעולמות, כדי שיהיה גם למטה גילוי אלקות.

המשך הפסוק "הנותן אמרי שפר" שייך לתורה שהתורה ניתנה בקול שופר, ושופר הוא בחינת תענוג, וכמשארז"ל למה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד וכן כתיב "שפרה שמים הודו" שהוא לשון תענוג. הנותן אמרי שפר היינו אמרים של תענוג, כי התורה נמשכה ממקור התענוגים כי עמך מקור חיים כו' ואהיה אצלו שעשועים יום יום, והיינו לפי שהתפלה היא בבחינת צמאון ותשוקה למים "כאיל תערוג על אפיקי מים" על העדר המים, אך התורה היא המשכת המים למטה לרוות צמאונו שבתפלה, וזהו "הנותן אמרי שפר" שהוא למוד התורה שאחר התפלה שמרווה צמאונו שבתפלה.

אדמו"ר המהר"ש מבאר מדוע ממשיל יעקב בברכותיו כמה מהשבטים לחיות ובהמות וחלקם אף טמאות, ונפתלי נמשל לאיילה ומהי המעלה בזה, האם לא מצא דמיון אחר לדמות את השבטים הקדושים. ומבאר, ששורשן הרוחני של החיות והבהמות גבוה ונעלה מאד, והא גופא הטעם שירדו ונפלו למטה מאד. שאין הכוונה בברכות יעקב על האייל הזאב והחמור הגשמיים כמו שהם ירדו ונשפלו למטה, אלא על שרשם ומקורם בקדושה ממקום שנפלו הניצוצות.