רבינו תם

רבי יעקב בן מאיר (נפטר בד' תמוז ד'תתקל"א), הידוע בשם רבינו תם, הוא נכדו של רש"י ומראשוני בעלי התוספות, היה מנהיגם של יהודי צרפת ומשורר.

תולדות חייו

נולד בעיר רמרו שבפרובינציית שמפאן, צרפת, לאביו רבי מאיר בן שמואל, מראשוני בעלי התוספות ותלמידו של רש"י, ולאימו יוכבד, ביתו האמצעית של רש"י. רבותיו היו אביו ואחיו הגדול. התגורר ברמרו, טרואה ובלואה.

לאחר שבגר, זכה במהירות לתהילה כתלמיד חכם המוביל בדורו. אברהם בן דאוד, מציין בספר הקבלה את מעלותיו של רבינו תם, פנו אליו בשאלות מכל רחבי צרפת, כולל פרובאנס, ואפילו מאיטליה. רבינו תם יצר בית דין רבני, אותו כינה בית הדין הגדול בדורו. רבה הייתה השפעתו של רבינו תם על פתרון סוגיות קהילתיות רבות הקשורות בחינוך, במעמד האישה ובשיפור החיים היהודיים.

בשנת ד"תתק"ז, במהלך מסע הצלב השני, הוא כמעט נהרג על ידי מבצעי הפוגרומים, אך השתדלות של אציל חשוב הצילה אותו.

בשנת ד'תתקל"ב הוא נכח בעלילת הדם בבלואה, שם נידונו למוות 40 יהודים. לאחר אירוע זה, היום בו קרה - כ' סיון - הוכרז יום אבל על יהודי אשכנז.

נטמן בבית הקברות היהודי הישן ברמרו יחד עם אחיו.