תרומות ומעשרות
מצוות תרומות ומעשרות היא מצווה מהתורה לפיה יש להפריש חלק מהיבול הצומח בארץ ישראל לתרומת הכהנים, לויים ועניים. מצווה זו הינה מצווה התלויה בארץ.
מקורעריכה
נצטווינו מהתורה להפריש תרומות ומעשרות לכוהנים וללווים. מהתורה חובה להפריש מדגן תירוש ויצהר בלבד. רבנן חייבונו להפריש מכל גידולי קרקע למאכל אדם.
- תרומה גדולה (לכהן) - נצטווינו להפריש תרומה לכוהנים שנאמר: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ ... תִּתֶּן לוֹ", אך כיוון שתרומה נאכלת רק לכוהנים ורק כשהם טהורים, ובזמן הזה כולנו, כולל הכוהנים, טמאי מת, אסורה התרומה באכילה אף לכוהנים. לכן: לא תינתן לכהן, אלא נפריש כמות מינימאלית שלא תאכל, אלא תימסר לבהמת כהן, תיקבר, או תונח באשפה בשקית.
- מעשר ראשון (ללוי) - נצטווינו להפריש 10% ולתת ללוי שנאמר "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵר". כיוון שכיום אין הוכחה וייחוס ברור מי הוא לוי אמיתי, וכיוון שחלקו של הלוי חולין הוא ומותר לישראל לאכלה אף בטומאה, על כן רשאים אנו להותיר את המעשר לעצמנו.
- תרומת מעשר (מלוי לכהן) - נצטווה הלוי להפריש מתוך המעשר שקיבל מהישראלי, תרומה לכהן. שנאמר "כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְרָאֵל את הַמַּעֲשֵר...והרֵמתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵר מִן הַמַּעֲשֵר". גם תרומה זו מותרת לכוהנים טהורים בלבד, וכיוון שכאמור אף הכוהנים טמאים הם, תימסר לבהמת כהן או תיקבר. אף ישראל רשאי להפרישה ישירות לכהן, ולכן נפריש אנו גם אותה.
- מעשר שני - 10% מהתוצרת שנותרה לאחר הפרשת מעשר ראשון, על החקלאי לאוכלה בירושלים בטהרה. באם רחוקה ירושלים וקשה המשא, באפשרותו להעביר (לחלל) את הקדושה מהפירות למטבעות כסף. כפי שנאמר "וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף" בכסף זה יקנה בירושלים "כל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ". האוכל שנקנה מהכסף קדוש אף הוא, ואין לאכלו בטומאה. וכיום שטמאים אנו, 10% אלו יוחלפו (יחוללו) במטבע השווה פרוטה. הקדושה מועברת מהפירות למטבע, הפירות יותרו לאכילה, והמטבע תושמד או תיזרק לים הגדול (בזמן הביעור).
- מעשר עני - בשנה השלישית והשישית משנת השמיטה, 10% אלו לא יאכלו בי-ם אלא יימסרו לעני, שנאמר: "מִקְצֵה שָׁלשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא ... וּבָא הַלֵּוִי והַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה ואכלו ושבעו".
- מעשר רבעי - שנתו הרביעית של העץ נקראת 'נטע רבעי' פירות שנה זו ייאכלו בירושלים. כנ"ל במעשר שני, גם פירות אלו הקדושים יחוללו על מטבע שווה פרוטה, המטבע תושמד או תיזרק לים הגדול.
מצווה מן המובחר להפריש מהטוב, הנאה והמשובח שבפירות ובירקות.
נוסף לציווי התורה להפריש מתנובת השדה הצומחת בקרקע, חז"ל הרחיבו את הציווי גם לשאר הרווחים, וכן נפסק להלכה[1]: יתן אדם צדקה מעשר מכל הריוח שהרויח[2]. ויש אומרים שגם חיוב זה מדאורייתא[3].
ולכאורה משתמעים הדברים גם מסיפור התורה בפרשת לך לך[4] על אברהם אבינו שבשובו מהנצחון האדיר במלחמה על ארבעת המלכים הגיבורים בראשות נמרוד המלך, הוא נתן למלכי צדק הכהן מעשר מהשלל שהוא לקח מהמלחמה, ומעשרותיו היו מכל מיני השלל ולא רק מהצומח, מכאן רמז למצוות מעשר מכל הרווחים הכספיים וכדומה, ולא רק מגידולי הקרקע.
פרטי המצווהעריכה
בשונה מכמה ממתנות הכהונה שהן מוגדרת על חלקים מסויים, זרוע לחיים וקבה, הרי מצוות תרומות ומעשרות היא בעצם על כל היבול, כל דבר שנקטף יכול בפוטנציאל להוות תרומות ומעשרות, וכאשר מפרישים עשרה אחוז הרי אותם אחוזים הם כביכול שלוחי כל מאה האחוז ופוטרים ומטילים מהם את החובה להיתרם ללוי ועוד, כלומר, שבעיקרון הכל שייך להקב"ה, אלא שכאשר מפרישים מעשר ותרומה אז מתקנים את הפירות, ובעל הפירות האמיתי – הקב"ה – מעביר את היתרה הנותרת לידינו.
ההלכה קובעת שאסור לאכול מהפירות והירקות לפני שמפרישים מהם לכהן וללוי, כי למרות בעלותינו החוקית על הפירות והירקות, באמת הם לא שלנו, הם בבעלות ה' יתברך, והוא מוסר לנו ומאשר לאכול מהם, רק אחר שנפריש תרומות ומעשרות ונתקן את פירותינו.
ביעור מעשרותעריכה
התורה העניקה לאדם רשות להפריש תרומות ומעשרות מהתבואה כאשר מתאפשר לו ואינו חייב לתת אותם מייד עם קצירת התבואה וכדומה, והוא יכול לחכות עד שיזדמן לו כהן מסויים או שתצטבר אצלו כמות משמעותית של תבואה וכדומה, אך הוא חייב להפריש את התבואה לפני שעוברים עליה שלוש רגלים, על מנת שלא לעבור על איסור "לא תאחר לשלמו"[5].
בנוסף, בערב שביעי של פסח[6] של השנה הרביעית והשביעית למחזור השמיטה, חובה על האדם לבער את המעשרות שנותרו בביתו, והאדם צריך להזדרז ולתת את המעשרות למי שהם שייכים לו (כהן, לוי או עני), או לבער ולהשמיד אותו מרשותו.
כיום, המשמעות העיקרית של חובת ביעור מעשרות היא על חילול מעות מעשר שני על מטבע בשווי של פרוטה ואיבוד מטבע זו, על ידי חיתוכה או התכתה[7].
יש להקפיד שמהטבע שווה פרוטה, ולומר: "כל מטבעות מעשר שני ונטע רבעי שיש ברשותי ובתוספת חומש, יהיו מחוללים על מטבע זה שבידי", ולאחר מכן להכות עליו עד שתאבד צורתו ולהשליכו לפח, או בכל דרך איבוד אחרת.
משמעותהעריכה
משמעות פנימית עמוקה למצווה זו של תרומות ומעשרות היא הכרה והכרזה שהכל שייך להקב"ה, "לה' הארץ ומלואה".
שבמצווה זו, על האדם להתבנון ולהכיר שכל הפעולות וההצלחות הנעשות בעולם אינן תלויות בהשקעה האישית של האדם, אלא הכל מאת ה', אף שהאדם השקיע את כל כוחותיו ומרצו, אין הרווחים פרי ההשקעה שלו, אלא הם בהחלטת הקב"ה בלבד, הקב"ה הוא שנתן לו את הריווח שהשיג, לכן כל הרווחים שייכים להקב"ה ולא לאדם.
התרומות והמעשרות אינן מעשה חסד ולפנים משורת הדין, אלא ביצוע הדין והצדק. היות שהכל קנוי ושייך להקב"ה, כלומר גם החפצים הגשמיים עצמם שהאדם עמל וטרח בעמל יזע ויגע רבים – שייכים להקב"ה, וממילא התרומה לכהן וללוי במצוות ה' זה הדין והיושר, כי בעל הפירות האמיתי הלא הוא הקב"ה, ציווה להפרישם וליתנם.
ארגונים של הפרשת תרומות ומעשרותעריכה
לצורך הקלת המצווה על חקלאויות פרטיות הוקמו מספר ארגונים שמציעים לקיים את המצווה ללא צורך בידע מוקדם. הארגונים דואגים לחילול הירקות על המטבעות המיועדים לצורך זה, ולנתינת המעשרות לכהן, לוי או עני.
בין הארונים שהוקמו פועלים בנושא מספר ארגונים המשתייכים לחסידות חב"ד. ביניהם:
- ארגון לכשיפוצו מעיינותיך - הוקם בשנת תשע"ט בפיקוח מכון הלכה חב"ד.
- בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש - הוקם בשנת תש"פ בפיקוח הרב ישראל יוסף הכהן הנדל. מנהלה בפועל הוא הרב רפאל שמשון לוינסון.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- לקוטי שיחות חלק ה, עמוד 68.
קישורים חיצונייםעריכה
- כיצד מפרישים תרומות ומעשרות? באתר פורטל חב"ד בישראל.
- פרשת לך לך באתר חב"ד אור אין סוף.
- מדיה הלכה: שיעור בתרומות ומעשרות עם הרב רוזנבלט
הערות שוליים
- ↑ קצושו"ע, לד
- ↑ חוץ ממה שמוציא לצרכי ביתו. ומצוה מן המובחר שיתן חוֹמש – עשרים אחוז
- ↑ כן משמע מספרי על הפסוק "עשר תעשר" – דברים, יד, כב. שו"ע יו"ד, רמט
- ↑ יד, כ
- ↑ דברים כג, כב.
- ↑ כך פוסק אדמו"ר הזקן, אף שיש דעות האומרות שמצוות הביעור היא בערב חג הפסח.
- ↑ בשעת הדחק באם לא מתאפשר לאבד את המטבע, אפשר לחלל אותה על פרי ולאבד את הפרי.
הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.