לימוד האותיות והנקודות

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

לאורך השנים עודד הרבי לימוד האותיות והנקודות בשיטה המסורתית, וראה בלימוד זה הדגשה בקדושת האותיות המחדיר בילדים יראת שמים. לפי השיטה המסורתית, יש ללמוד אותיות לחוד ונקודות לחוד, על מנת להדגיש את קדושתן של האותיות והנקודות.

סדר הלימוד

במכתב מב' טבת תשי"ד, כותב [[[הרבי]] שחייבים ללמוד עם התלמידים את האותיות לחוד ואת הנקודות לחוד, ושנאבקו על כך רבותינו נשיאינו על מנת לחקוק בתלמידים את קדושת האותיות וקדושת הנקודות. במענה לאדם ששאל את הרבי האם צריך להתחיל דוקא בלימוד כל האותיות ורק לאחר מכן את הנקודות, או שניתן ללמוד אחרי אות אחת את הניקוד שלה, או לאחר שלמדו מספר אותיות ללמוד אתה נקודות שלהם, ענה הרבי שניתן ללמוד מספר אותיות ולאחר מכן את הנקודות שלהם. וכן במענה מי"ג כסלו תשי"ד, לאדם ששאל אם אפשר ללמוד עם ילדים האותיות והנקודות הידועים להם מכבר, קודם שיודעים את כל הנקודות, הגיב הרבי שאין קפידא בזה אף שלכאורה בקל יותר ללמדם כל הנקודות בהמשך אחד מאשר להפסיק באמצע בעניינים אחרים, אך הרבי הבהיר שזוהי שאלה חינוכית ויש לפתור אותה בהתאמה להתלמידים בכתה שלו ואופן קליטתם את הלימודים.

בהתוועדות שבת פרשת קרח, ג' תמוז תשמ"ח ביאר הרבי שיש להסביר לילדים התוכן הפנימי של צורת האותיות, ולדוגמה - אות בי"ת, מרמזת על התחלת התורה, "שהעולם דומה לב' שהוא מסובב משלש רוחותיו וורוח צפונית אינה מסובבת", בכדי לרמז שעבודתו של היהודי לסובב רוח הצפונית, שעל ידי זה נעשה שותף להקב"ה, במעשה בראשית; באות יו"ד, כלשון הרגיל שקורין ליהודי "א יו"ד" שצורתה נקראת בלבד "די פינטעלע איד" (נקודת היהדות), ושאות יו"ד במספרה עשרת הדברות, וכיוצא בזה בשאר האותיות.

בהתוועדות ראש חודש אלול תשמ"ב הזכיר הרבי את הוראת רבותינו נשיאינו לדייק בלימוד האותיות בפני עצמו, לימוד הנקודות בפני עצמו, ולאחר זה לחברם ביחד, שלא כדעת הטועים שלימוד באופן כזה מעכב את התקדמותו של הילד, אלא אדרבא, דוקא על ידי הלימוד באופן האמור מחדירים אצל הילד את האל"ף דכללות ענין היהדות. וכן ביאר אדמו"ר הריי"צ, שכאשר לומדים עם ילד יהודי קמץ "אל"ף אָ", הרי זה קשור עם האל"ף של תיבת "אנכי", אל"ף - אלופו של עולם, שבתיבה זו נכלל הדיבור הראשון של עשרת הדברות, שבו כלולים כל עשרת הדברות, ובהם כלולים כל הענינים של תורה שבכתב, וכן כל העניינים של תורה שבעל פה, על פי הלימוד מהנאמר "ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא", שעוד טרם ידע הנער קרוא וכתוב, נוטעים ומחדירים בו את הענין דאל"ף, 'אלופו של עולם'.

החשיבות בלימוד השיטה המסורתית

בשנת תשל"ב פנה הרבי ביחידות לרב ד"ר בונם פייוויש וויינבאום והחל לשוחח עמו בהרחבה על החשיבות בעיסוק להנחלת הקריאה בדרך המסורתית, בלימוד אמירת שם האותיות ושם הנקודות, ורק לאחר מכן לעבור ללימוד קריאה והעניק לו מספר הדרכות בנושא, ואף התבטא שזו דרך לקרב רבים ליהדות באמצעות לימוד הקריאה בדרך זו. כעשר שנים לאחר מכן נענה ועד החינוך הקהילתי בלונדון להצעתו, ולאחר שלא היה ספר לימוד קריאה מתאים, הוציא הרבי ויינבאום לאור את הספר 'מבוא לקריאה' עם התאמה לרוח התקופה, וקרא לו בשם 'למדני'. הספר זכה להצלחה רבה ואלפים רבים למדו באמצעותו את הקריאה בדרך הייחודית אותה התווה על פי הוראות הרבי.

הרבי עסק בנושא גם בפומבי בשיחה מיוחדת שנאמרה בהתוועדות שהתקיימה בל' מנחם אב תשמ"ב הרבי דיבר על האופן הנכון בו צריך להיצמד לשיטה המסורתית בלימוד הקריאה עם התלמידים, באופן בו המלמד מלמד את התנועה, את האות ולאחר מכן את שניהם יחד (קמץ אלף אָ), והילדים חוזרים אחריו.

בשל הבלבול הרב השורר בנושא, מעת לעת מתפרסמים בבימות החב"דיות השונות מאמרים ומכתבים המעוררים על הצורה הנכונה להנחיל את הקריאה לילדים.