פרק איזהו מקומן
פרק איזהו מקומן הוא קטע בתפילת שחרית שנמצא בין הקורבנות לבין הודו. מילות הקטע הם מילותיו של הפרק החמישי במסכת זבחים.
תוכןעריכה
כשמו, עוסק הקטע בהליך הקרבת הקרבנות לסוגיהם השונים ובמקום ההקרבה, ובקרבנות הנאכלים, גם במקום האכילה ובזמנה.
המשנה הראשונה עוסקת בפר ושעיר של יום הכיפורים, זו שלאחריה בשאר החטאות הפנימיות, ולאחר מכן חטאת (חיצונית), עולה, אשם ושלמי ציבור, תודה ואיל נזיר, שלמים, בכור, מעשר בהמה וקרבן פסח. על כל קרבן מפורטים (לא כל הפרמטרים מופיעים בכל הקרבנות): היותו קדשי קדשים או קדשים קלים, מקום שחיטתו וקבלת דמו, צורת זריקת הדם, שפיכת שיירי הדם ודיני אכילת הקרבן.
הרמב"ם פסק להלכה את כל ההלכות בפרק, מלבד הלכה אחת בהלכות קרבן פסח.
קפידותעריכה
איזהו מקומן ידוע כקטע תפלה משובח מאוד אשר אדם גדול המתבונן במיליותיו יכול לחולל נפלאות ואף לעורר קפידות על אנשים.
בהקשר לכך מובא בגמרא[דרוש מקור] סיפור שכאשר הורידו את אחד מהאמוראים מהנשיאות והחליפו אותו באמורא אחר, היה פחד מאוד גדול שמא כשיגיע אותו אמורא לאיזהו מקומן יעשה קפידה על האמורא שהחליפו, והוא יוכל להינזק, ולכן כל פעם כשהגיע לקטע איזהו מקומן, אשת אותו האמורא הפריעה לו והסיחה את דעתו, כדי שלא יוכל להתרכז ולהזיק לאמורא שהחליפו. אך פעם אחת אשת אותו אמורא פספסה והוא התפלל לפני שהגיעה, וברגע שהוא הגיע לאיזהו מקומן הוא כיוון חזק בתפלה ועורר קפידה על אותו אמורא. ואכן יום לאחר מכן התברר שבאותה שעה שהאמורא אחז באיזהו מקומן האמורא שהחליפו ניזק ונפטר.
סיבת אמירתועריכה
הגמרא במסכת ברכות אומרת שיש להתפלל לאחר אמירת "הלכה פסוקה", ולכן כתב ר' יוסף קארו בבית יוסף[1] שמכיוון שבכל פרק זה אין מחלוקת, בחרו לומר פרק זה.
סיבה נוספת היא כדי שבכל יום יאמר אדם מקרא, משנה, ותלמוד[2]. מקרא - פר' התמיד, משנה - פר' "איזהו מקומן", תלמוד[3] - ברייתא דרבי ישמעאל.
אך אדמו"ר הזקן אומר[4] שאין זה הטעם האמתי לאמירת איזהו מקומן, אלא שבאיזהו מקומן יש טעם מיוחד ופנימי אחר ששכל האדם אינו יכול להבינו ולהשיגו, ומקורו בחכמה דאלוקות שלמעלה מהבנה והשגה.
ישנה מסורת שמשניות אלו הם הלכה למשה מסיני והם בדיוק בלשון שאמר משה רבנו[5]. הבסיס למסורת זו הוא בכך שמקום האכילה של קדשי קדשים, שהוא בעזרה בלבד, מתואר במשנה כ"לפנים מן הקלעים". הקלעים, הם אלו שקבעו את גבולות חצר המשכן במשכן שבמדבר, ולכן יש אומרים שזהו סימן שהפרק הוא מתקופה זו.
מנהגיםעריכה
מנהג חב"ד להתחיל להניח את התפילין באיזהו מקומן[6] ולא כשאר העולם שנוהגים להניח תפילין כבר בהריני מקבל.