רבנו גרשום
| רבינו גרשום מאור הגולה | |
|---|---|
| לידה | ד'תש"כ |
| מץ, דוכסות לורן | |
| פטירה | ד'תשפ"ח |
| מיינץ | |
| רבותיו | רבנו יהודה הכהן ליאונטין (הזקן) |
| תלמידיו | אליעזר הגדול, יעקב בן יקר, יצחק בן יהודה |
| צאצאים | רבי אליעזר(?) |
רבנו גרשום (מכונה רבות רבנו גרשום מאור הגולה) (ד'תש"כ[1] - ד'תשפ"ח[2]), היה מגדולי הראשונים, שהתגורר בעיר מגנצא שבגרמניה.
תולדות חיים
רבנו גרשום נולד לאביו רבי יהודה[3], בשנת ד'תש"כ בערך בעיר מץ[4].
רבנו גרשום התגורר בעיר מץ. לא ידועים פרטים רבים על תולדות חייו, אמנם בצעירותו הוא היה מלמד תינוקות.
הוא היה גדול הראשונים בדורו, והראשונים בדורות הבאים ייחסו לו חשיבות מיוחדת.
רבנו גרשום הסתלק בשנת ד'תשפ"ח בעיר מץ.
יש המקשרים את תקנתו של רבנו גרשום, שלא להתחתן עם שתי נשים, היא בגלל מעשה שקרה עמו - שהתחתן עם אשתו השניה, שהלשינה עליו שמעל במלכו, ובגללה נכלא רבנו גרשום במגדל, אמנם בסוף נכלאה היא במקומו[5].
משפחתו
- אחיו הצעיר ממנו היה רבי מכיר בן יהודה, שחיבר את הספר "אלפא ביתא דר' מכיר", שהוא תרגום של מילים מהש"ס לצרפתית. הספר אמנם אבד, אך הוא מוזכר כמה פעמים בפירוש רש"י לחומש ולגמרא. וכן בפירושי נכדיו הרשב"ם ורבנו תם, ועוד מהראשונים.
- יש האומרים שהיה לו בן בשם רבי אליעזר שהיה ראש ישיבה, ויש המפקפקים בכך.
- בן אחר שהיה לרבנו גרשום, מוזכר בספר "אור זרוע" בהלכות אבלות (סימן תכח): "בשעת השמד שמעתי ממורי הרב ר' שמשון[6] זצ"ל שרבי גרשום נתאבל על בנו כשנשתמד ארבעה עשר יום" בעקבות תיאור זה כתבו כמה חוקרים שרבנו גרשום התאבל עליו בעקבות כך שהשתמד, אך המהר"ם מרוטנבורג והמרדכי שציטטו את הסיפור, נכתב כי ישב עליו ארבעה-עשר ימי אבל רק כאשר מת, ולא כשהשתמד.
רבותיו ותלמידיו
רבותיו
רבו המובהק היה רבנו יהודה הכהן ליאונטין, אותו מזכיר רבנו גרשום[7]: "רבינו ליאון, רבי שלמדני רוב תלמודי זצ"ל, חכם מופלא . . סמכתי על דברי רבינו ליאון . . אני רואה את דברי רבינו ליאון שמסר לי כי מופלא בדורו היה, ואחרי דבריו לא ישנו."
המהרש"ל כותב שרבנו גרשום היה גם תלמידו של רב האי גאון, ובעל סדר הדורות מזכיר עוד גאונים אצלם למד רבנו גרשום.
תלמידיו
תלמידיו המובהקים של רבנו גרשום היו: רבי יהודה בן מאיר הכהן, רבי אליעזר הגדול, רבי יעקב בן יקר ורבי יצחק בן יהודה[8]. ולפי אגרת המהרש"ל היה גם רבי אליהו הזקן מתלמידיו.
רש"י כתב על רבנו גרשום[9]: "רבינו גרשום זכר צדיק וקדוש לברכה שמאיר עיני גולה וכולנו מפיו חיין וכל בני גלות אשכנז וכיתים (כנראה איטליה) תלמידי תלמידיו הן". מדורו של רש"י ואילך מוזכר רבנו גרשום כמאור עיני הגולה אצל חכמים רבים מגדולי אשכנז וצרפת, ואכן, רוב חכמי הדור הבא באשכנז היו תלמידיו. חכמים אלו כונו בשם "חכמי לותיר" (על שם לותרינגיה).
תלמיד חבר של רבנו גרשום, שהיה מעט מבוגר ממנו, היה רבי שמעון הגדול ממגנצא, מגדולי פייטני אשכנז, ודודו, אחי אמו של רש"י.
כתביו
חרמותיו
רבנו גרשום תיקן מספר תקנות, [מהו שלש תקנות ידועות], וגזר עליהן בחרם. תקנות אלו מכונות 'חרם דרבנו גרשום'.
תקנותיו היותר ידועות הן:
לא להתחתן עם יותר מאשה אחת[11]. לא לגרש אשה בעל כרחה. אין לאדם לפתוח את מכתבי חברו[12] ללא רשותו.
תקנות אלו נקבעו מראש רק עד לסוף שנות האלף החמישי לבריאת העולם[13]. אמנם במשך השנים המשיכו אותם גם מעבר לכך.
תקנות אלו נוהגות רק אצל האשכנזים, אמנם הספרדים ויהודי תימן, שעליהם לא נגזרו תקנות אלו (כי לא גרו באזורו של רבנו גרשום) לא מחוייבים אליהם.
ונוסף על אלו: בדיני אישות
חרשת יוצאת בגט, גם אם נישאה כשהייתה בריאה. בעל שאשתו נפטרה בתוך השנה הראשונה לחתונה מחזיר את הנדוניה (תקנת הנדוניה מיוחסת גם לרבנו תם) על הקהילה לפרנס אישה שנעזבה מבעלה או שלבעלה אין במה לפרנסה. שלא יתרחק אדם מאשתו יותר משמונה עשר חודשים. כתובה דאירכסא (כתובה הניתנת במקרה של איבוד הכתובה המקורית). בעל לא יהנה מגזל שגזלה אשתו.
בדיני בית כנסת
קנס מסוים למכה את חברו, וכפול למכהו בבית הכנסת. איסור להוציא תשמישי קדושה מבית הכנסת ללא רשות. איסור להפוך את ביתו למקום תפילה על מנת לאסור מיחיד להתפלל שם. מותר על כל יחידים לבנות עוד בית כנסת בעיר, ואין יכולים מתפללי בית הכנסת הקודם לעצור בידם. במקרה של מניין מדויק (בדיוק עשרה גברים), אסור לעזוב את התפילה, ואם עזב אחד המתפללים, ממשיכים בלעדיו.
בדיני אדם לחברו
מאבד אבדה יכול לדרוש מהציבור לחייב את כל היודע על האבדה ליידע אותו. רשות לחייב נתבע לעמוד לדין במקום שבו תבעו אותו. אדם לא יוכל למנוע משונאו להתפלל בבית כנסת שאותו הקדיש עבור הרבים. על המיעוט להיכנע לרצון "רוב טובי העיר". על עוברי אורח להשתתף במתן מתנות לאביונים בפורים. איסור לעכב ספרים שניתנו בפיקדון כערבות לתשלום חוב. שלא לשכור מגוי דירה שגר שם יהודי בשנה האחרונה (על מנת שלא יעלה את דמי השכירות).
וכן:
איסור להזכיר לאנוסים שחזרו ליהדות את עברם (תקנה זו לא הוזכרה בכל המקורות, אך נראה שהיא מתאימה לשיטתו של רבנו גרשום שפסק כי אין להזכיר לחוזר בתשובה את חטאו). שלא לקנות אביזרים המשמשים תשמישי הנוצרים. איסור הגהת ספרים על-פי סברה (תקנה זו נזכרת על ידי רבנו תם ואינה מופיעה ברשימות אחרות, אך קדמות דבריו של רבנו תם מעידה על אמינותה). שלא לקרוע מספר על מנת לכתוב עליו.
יחסו של הרבי לרבנו גרשום
בשיחת י"ב תמוז תשכ"ז אמר הרבי:
ישנו פתגם בספרים [אמנם לא ספרי חסידות, ואינני יודע עד כמה הם ברי-סמכא, אבל כיון שזהו פתגם טוב ("דער וואָרט איז אַ גוטער"), ראוי הוא להאמר] בנוגע ל"רבינו גרשום מאור הגולה", שבכל מקום שנזכר שמו של רבינו גרשום, מוסיפים מיד את התואר "מאור הגולה" – שלא מצינו דוגמתו אצל הגאונים שלפניו והגדולים שלאחריו – שענין זה קשור עם שתים מתוך ריבוי תקנותיו, שלא זו בלבד שהובאו בשולחן-ערוך (ומשתמשים בהם לעיתים רבות), אלא הם מפורסמות אפילו אצל אלו שלא יודעים כל הפרטים שבשו"ע:
תקנה הא' – שאין אדם יכול לגרש את אשתו בעל כרחה, ותקנה הב' – שאין אדם יכול לשאת אשה שני' על אשתו הראשונה.
ובכן, על ידי שתי תקנות אלו האיר רבינו גרשום את כל הגולה – "מאור הגולה" – שגם כאשר בנ"י נמצאים בגלות, גלות פנימית וגלות חיצונית, ישנה תקנה: (א) שאסור להקב"ה לגרש את כנס"י ח"ו בעל-כרחה, וכיון שברור הדבר שיהודי אינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד מאלקות (כמאמר רבינו הזקן), הרי אין להקב"ה ברירה... (ב) אפילו לומר שיקח אשה שני' על אשתו הראשונה – אומר רבינו גרשום: "זאת לא"!...
— תורת מנחם חלק נ' עמ' 206
במכתב מד' אייר תשט"ז לד"ר שלמה אידלברג, שהוציא ספר ובו תשובותיו של רבנו גרשום, כתב הרבי בין השאר: "בטח שמע המסופר בפי העולם, וכבר נדפס בכ"מ בשם גדול אחד, הטעם דדוקא רבנו גרשון נקבע עליו התואר מאור הגולה, משום דשתי התקנות של רבנו גרשון הן מאירות לישראל בגלות, וזהו מאור הגולה."[14]
קישורים חיצוניים
- תשובות רבנו גרשום מאור הגולה - ד"ר שלמה אידלברג, תשט"ז.
הערות שוליים
- ↑ יש הגורסים ד'תש"י.
- ↑ ברשימתו של המהרש"ל כתוב ד'ת"ת, יש האומרים שהוא כתב רק תאריך 'עגול' אך לא מדויק.
- ↑ שם אביו ידוע על-פי-זה שרבנו גרשום מזכירו רבות בכתביו, פרטים נוספים על אביו לא ידועים.
- ↑ ע"פ אגרת המהרש"ל, יש הסוברים שזוהי מיינץ בה גר בשיבוש. חוקרים אחרים גורסים שנולד בערים אחרות בצרפת.
- ↑ בגרסה שהובאה ב'ספורי צדיקים' של הו"ל 'מחניים' מסופר שבמקומו נכלא השר שהלשין עליו, ולא אשתו שהעבירה את פרטי ההלשנה לשר.
- ↑ הכוונה היא לרבנו שמשון מקוצי.
- ↑ שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג) סימן רסד
- ↑ האחרונים הם רבותיו של רש"י.
- ↑ תשובות חכמי צרפת ולותיר, סימן כ"א.
- ↑ המקורות לכך שפירוש זה הוא של רבנו גרשום הן: א. כך כתוב על כתבי היד של הפירוש. ב. פירוש זה דומה מאד לפירושים אחרים המובאים בשם רבנו גרשום בספר הערוך. אמנם רבי אלחנן וסרמן חלק על-כך, וייחס את הפירוש הזה לרבי אליקים בן משולם. יש אומרים שהפירוש הוא של רבנו גרשום והוא פותח על ידי תלמידי בית מדרשו, וביניהם רבי אליקים.
- ↑ בטעם התקנה מצינו שכותב המהר"ם פדובה (שו"ת מהר"ם פדובה סימן יד) ש"חששו ושקדו על בנות ישראל בהיותינו בגולה אשר ירבה לו נשים ויולד בנים הרבה לא יוכל להספיקן, כי אפילו לרבא דהלכתא כוותיה דאמר בפרק הבא על יבמתו נושא אדם כמה נשים הא מסיים והוא דאית ליה למיזיינינהי, ועל אלה חששו קדמונינו בהיותינו בגולה טרודים וכעניים וכל ממונינו על קרן הצבי". ובשו"ת הר"ן (סימן מח) נכתב ש"שמא חרם זה לא לתקנת נשים לבד נעשה אלא אף לתקנת האנשים כדי שלא יכניסו מריבה לתוך ביתם"
- ↑ וכן שאר הדברים השייכים אליו.
- ↑ שו"ת הרשב"א סימן קנ"ז. שולחן ערוך אבן העזר סי' א ס' י'.
- ↑ אגרות קודש חלק יג אגרת ד'רפג.