מלאכים (קהילה חסידית)

המלאכים הם קבוצת חסידים, תלמידי הרב אברהם דובער לוין שהיה חסיד חב"ד בתקופת אדמו"ר הרש"ב ובעקבות סכסוך עזב את ליובאוויטש. הרב לוין ראה את אדמו"ר הצמח צדק כאדמו"ר האחרון של חב"ד, הוא לא קיבל את אדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר הרש"ב, והתנגד לאדמו"ר הריי"צ (כמו כן התנגדו תלמידיו אחריו לרבי).

היסטוריה

בשנת תרס"א הביא ר' מנחם מניש מונסזון את הרב אברהם לוין שילמד את בנו, יהודה לייב. אדמו"ר הריי"צ שהיה אז כבן עשרים וניהל את ישיבת תומכי תמימים היה משוחח עם הרב לוין והוא אף סיפר על ידידות זו לאביו, אדמו"ר הרש"ב ששהה באותה תקופה במעיינות הרפואה בוואריסהאפן. אדמו"ר הרש"ב השיב לבנו שלא כדאי להרבות יותר מידי בדיבור ושלא יתבטל מלימוד תורה בעקבות כך.

בחודש כסלו שנת תרס"ב ארגן אדמו"ר הריי"צ, בהוראת אביו, התוועדות לכבוד י"ט בכסלו שהכניסה חיות והתלהבות בליובאוויטש. ההתלהבות זו לא מצא חן בעיני הרב לוין והוא סיפר זאת לאדמו"ר הרש"ב. אדמו"ר הרש"ב לא קיבל את דבריו, אז החליט לעזוב את ליובאוויטש ונסע לארצות הברית.

בהגיעו לארצות הברית התהלך בחוצות בלבוש חרדי, דבר שלא היה מקובל באותם זמנים. בשל כך ובשל הדרת תואר פניו כונה "המלאך". תלמידיו וחסידיו נקראו על שמו "המלאכים". בהיותו באמריקה התחילו להתקבץ סביבו תלמידים מישיבת "תורה ודעת" ומישיבת "ר' חיים ברלין". לאחר זמן פתחו תלמידיו ישיבה בשם "נתיבות עולם".

בהוראת רבם הרב לוין, ה'מלאכים' נוהגים ללכת עם חליפות ארוכות, לגדל פאות ארוכות וללבוש ציצית גדולה, שלא כמקובל בחב"ד. כמו כן בהוראתו הם היו נוהגים ללמוד מש"ס זיטומיר וסלאוויטא ולא מש"ס דפוס וילנא, מה שהעלה את חמתם של מספר ראשי ישיבות באיזור. בתקנות החבריא של הקהילה, מופיע סעיף בה הם מתחייבים לתרום עבור ישיבת תומכי תמימים^{[דרוש מקור]}.

הקהילה כיום

לאחר פטירתו של הרב לוין, מילא את מקומו ר' יעקב שור שנפטר בשנת תשמ"ב והמשיכו הרב מאיר וברמן. כיום, מוסדות קהילה זו כוללים, בין השאר, תלמוד תורה בויליאמסבורג, ובית מדרש במונסי בראשות הרב פלאהר.

שיטת הקהילה בהתנגדותה לציונות קיצונית אף יותר מחסידות סאטמר.

הקשר עם ליובאוויטש

תיאור ר' יואל כהן, על קהילת ה"מלאכים"
אברהם דער איילער (לוין) הנזכר בקונטרס "ומעין" בשם 'אד"ל דק"ן' אחרי שהלך מליובאוויטש, הי' לו נפילה גדולה, ומעט זמן הי' שיכור, ואח"כ נסע לאמריקה "בלוף מדינה", ואמר שהוא מקובל ועוסק בעניני קבלה, והוא איש אלוקי, הלך בבגדים לבנים וקראו אותו בשם "דער מלאך", הרי הי' משכיל בדא"ח כפי שאומרים, והי' אומר דא"ח בטוב, והצליח ללכוד תחתו כחמשה מנינים איש שהאמינו בו ואומרים שהוא ממלא מקומו של אדמו"ר הצ"צ נ"ע. המלאכים (כה קוראים פה לחסידי המלאך) האלטן ניט מנשיאי חב"ד, רק עד אדמו"ר הצ"צ נ"ע, כי אומרים שהוא (המלאך) הי' ממלא מקומו, ומכ"ק אדמו"ר מהר"ש האלטן זיי ניט, בכ"ז אין מנגדים אליו, משא"כ לכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע וכ"ק אדמו"ר זי"ע – יש להם שנאה. יש להם תלמודי תורה וקונים ספרי לימוד עבור ילדיהם מספרי המל"ח, הם קורעים השער בלאט מהספר, כי נזכר שם שם המל"ח תחת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר. בשנים אחרי שהתפשטו הפעולות של כ"ק אדמו"ר באמריקה, אעפ"כ הם מחזיקים עדיין בשטותם (כי רבם המלאך הכניס בהם ארס נגד ליובאוויטש), אבל לנגד בגלוי אינם יכולים, רק זה מחלוקת ישנה. בש"פ תולדות הלכתי אליהם לחזור דא"ח, כי הי' מעניין לי וואס איז דאס פארא סארט נפשות, וגם שמעתי שכ"ק שליט"א אמר כמה חדשים מקודם לא' האברכים הגר בסביבת ביהכ"נ של המלאכים: אז מען דארף זיי מקרב זיין, ס'איז פאראן צווישן זיי טייערע יונגע לייט, נאר זיי בלאנדזען. ועל סמך זה הלכתי לחזור שם דא"ח. זה לא היה לי כ"כ בנקל אבל מ"מ נתנו לי רשות לחזור. בכלל איני יודע מה זה "מלאכים", אבל אחת אפשר לומר עליהם בבירור, אז קיין מענטשן זיינען זיי זיכער ניט, הם הולכים כולם עם פיאות ארוכות מען ווארפט זיך אין דאווענען, באמרם שכן היו עושים חסידי רבינו הזקן, ועוד עניני פראות. סך הכל הייתי שם רק שעה וחצי, במילא לא אוכל לתאר היטב, אך את הרעל נגד ליובאוויטש אפשר להכיר ברגע הראשון. בכל שבת חוזר מישהו דא"ח, סדר החזרה: לוקח תניא, לקו"ת, או ספר מאדמו"ר האמצעי, או הצ"צ, ופותח את הספר ואומר בפנים, רק שהוא אומר זה באידיש, והחוזר מתחיל שאקלען זיך בהתלהבות עצומה, ופאותיו הארוכים שליידערן זיך ארום, ואינו יודע חצי תיבה ממה שהוא מדבר, אבל הוא אומר בקול ובחיות, לא חיות פנימי כ"א פשוט בצעקה גדולה, שלזה הם קוראים חיות. ובהרבה ענינים הם דומים להקנאים שבירושלים. אחרי שהחוזר שלהם גמר לחזור – חזרתי אני. מ"מ יש ביניהם גם מתונים, בעלי שכל, שגם הם מאמינים לכל מה שאמר להם המלאך, מ"מ להיותם בעלי שכל רוצים הם לשמוע לפעמים איזה הסבר בדא"ח, ומעיינים בגניבה בכתבי רבותינו הק', עד כדי כך שכשהייתי שם הכרתי כמה אנשים שראיתי שם בביהמד"ר של כ"ק אדמו"ר שליט"א שהם טייערער יונגעלייט, כן ראיתי באחדים שהתענינו והקשיבו היטב את המאמר שחזרתי.. זה הי' הביקור שלי אצלם. אח"כ סיפר לי א' שגם הוא ביקר אצלם, הוא אמנם לא חזר דא"ח אבל הוא ניגן שם כמה ניגונים, כי הם אין יודעים ניגונים. ואחרי תפלת ערבית הציע לו א' לתת לו כסף לנסוע והלך אתו לביתו וישב אתו כמה שעות, העיקר שסיפר לי הנ"ל בעצמו, שכמה מהם זה כבר משך זמן שאין להם מנוחה. הם היו כמה פעמים בזמן אמירת הדא"ח שכ"ק שליט"א אומר (כמובן בהחבא כי אינם רוצים שידעו מזה חבריהם) ואינם יכולים להחליט, כי אין רואים שום רע בכ"ק שליט"א, ואדרבה רואים הפעולות בליובאוויטש בכל אמריקה, ולאידך גיסא אינם יכולים להחליט שרבם המלאך טעה, כי צדיק ומלאך כזה אינו שייך לטעות...

למרות התפלגות החסידות, היו מספר פעמים בהם נפגשו 'המלאכים' עם הרבי, וחלקם אף הפכו בעצמם לחסידי חב"ד.

אחד הסיפורים הידועים על הקשר בין חצר ליובאוויטש ל'מלאכים', הוא על יהודי שרצה בכל מאודו להשתתף בהתוועדות של הרבי שהתקיימה בסוכה, אך לא הרגיש בנח לשבת יחד עם החסידים מחמת השתייכותו לחצר ה'מלאכים'. בשל כך הוא נשכב על גג הסוכה והקשיב להתוועדות. באמצע ההתוועדות סכך הסוכה קרס תחת כובד משקל גופו של היהודי, והוא מצא את עצמו על שולחן ההתוועדות.

הרבי אפילו לא הביט לעבר מקום נפילתו, והפטיר: "א מלאך אראפגעפאלן פון הימל..." (= 'מלאך' נפל מהשמים...). היהודי התפעל מרוח הקודש הגלויה, ובו במקום גמלה החלטה בליבו להתקשר לרבי, והוא הפך לחסיד חב"ד.

בהתוועדות פורים בשנת תשי"ב, נכח אחד מן ה'מלאכים' בשם זלמן וועלכער. כטוב לבו ביין, אמר ליושב לצדו ביטוי לא הגון. כששמע זאת הרבי, הסתובב אליו ואמר: "אויס מלאך, כבני אדם"... [= יש להפסיק להתנהג כמו 'מלאך', צריך לנהוג כראוי לבני אדם].

על פי הוראתו של הרבי לחזור דברי חסידות בבתי כנסיות, היו בחורים מישיבת תומכי תמימים המרכזית שהיו מגיעים מידי שבת לבית הכנסת שלהם על מנת לחזור מתורתו של הרבי.