משפטים

משפטים הם סוג של מצוות (כפי שהמצוות נחקלים לג' הסוגים עדות, חוקים, ומשפטים) המובנים בשכל אנושי.

המצוות שהם בסוג של משפטים

המצוות שהם מובנים מצד עצמם - שאפי' לא ניתנה התורה הם מובנים[1] - הם בסוג זה של משפטים. מהדוגמאות למצוות שבסוג הזה הם: כיבוד אב ואם, צדקה, לימוד התורה[2], ומדות טובות. שמירה מגניבה גזילה, רציחה, שקר, לשון הרע, רכילות, ניבול פה. מצוות אלו שכל אנושי מחייב אותם וגם שכל אנושי מחייב לענוש מי שעובר על אחת מאלו בכדי לבער הרע ויישוב העולם.

שרשם וענינם

שרש המצוות שהם בסוג משפטים הם באור הממלא כל עלמין שהוא בהתלבשות ומושג בעולומות. וזהו גם ענינו של המצוות של משפטים להיות גילוי אלקות באופן של השגה והתלבשות[3], ובכללותו הוא על ידי עבודה פנימית[4].

בכללות יותר שרש של כל המצוות הם רצון העליון שאין בו טעם, וזה שיש בהם טעם[5] הוא מפני שהם מהרצון (כתר) שמתלבש בחכמה סתימאה, שענינו הוא הרצון שלמעלה מטעם אלא שיש בהם טעם כמוס להרצון ואחר כך בהשתלשלות העולמות נעשה בהם טעם. מכיון שמצוות של משפטים הוא כשאר המצוות לכן צריכים אנו לקיימן (ג"כ[6]) משום שהם גזירת המלך, ואדרבא זהו אמיתית ענינם שהם רצון העליון וצריכים אנו לקיימן בשביל קבלת עול[7].

בכל המצוות

כל המצוות[8] (לא רק המצוות של משפטים) הם בדרגה פרטית כמו שידוע שהרמ"ח מ"ע הם כנגד רמ"ח איברין דמלכא שכל מצווה יש בו ציור וטעם פרטי[9]. ויש בזה שני ענינים א) שהטעם והציור שלהם נשארו מלמעלה ב) שישנם פרטים שבשארי המצוות שיש בהם טעם גלוי[10]. וענין זה שבשאר המצוות הוא כמו ענין משפטים כפשוטו - גילוי אלקות באופן של התלבשות על ידי עבודה פנימית.

הערות שוליים

  1. כמאמר רז"ל עירובין דף ק' ע"ב "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִילְמָלֵא לֹא נִיתְּנָה תּוֹרָה, הָיִינוּ לְמֵידִין צְנִיעוּת מֵחָתוּל, וְגָזֵל מִנְּמָלָה, וַעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל — שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כָּךְ בּוֹעֵל".
  2. כן הוא בספר המאמרים ת"ש עמוד 91
  3. כי ישאלך בנך תשל"ח ס"ד.
  4. ראה הוי' לי בעוזרי תרפ"ז ס"ג. ויקם עדות ת"ש סוף ס"ב. הוי' לי בעוזרי תשי"ז ס"ה.
  5. וגם עדות - שבשניהם יש בהם טעם.
  6. כיון שיש מעלה בהתלבשות (ראה הוי' לי בעוזרי תשי"ז ס"ה).
  7. ספר המאמרים אידיש עמוד 46.
  8. כמו שיש הענין דעדות וחוקים בשאר סוגי המצוות (ראה כי ישאלך בנך תשל"ח תחלת סעיף ד').
  9. הוי' לי בעוזרי תשי"ז ס"ה ובהערה 27.
  10. כי ישאלך בנך תשל"ח הערה 43.