מסכת בבא מציעא
מסכת בבא מציעא היא המסכת השנייה בסדר נזיקין שבמשנה. פירוש שמה בארמית הוא "השער האמצעי", והיא נקראת כך כיוון שהיא האמצעית מתוך שלוש ה"בבות", מסכתות העוסקות בדיני נזיקין: בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. המסכת כוללת עשרה פרקים, 117.5 דפים.
המסכת עוסקת בדיני ספק ממון, השבת אבידה, שומרים, ריבית, קניית חפצים, פועל ואריס. על מסכת זו יצאו לאור מספר ספרים מחידושי רבותינו, ביניהם: רשימת שניים אוחזין מתוך רשימות הרבי, חידושי אדמו"ר הצמח צדק (הוצאת מכון "אהלי ליובאוויטש") בעריכת הרב אברהם ברוך פבזנר, ועוד.
מסכת זו הינה אחת ממסכתות הגמרא הנלמדות בישיבות חב"ד.
ביאורי אדמו"ר הצמח צדק
יאוש הינו מצב הלכתי בו האדם התייאש מממונו שאיננו ברשותו, וכך נפקעת בעלותו על החפץ. יאוש שלא מדעת הינו מצב בו ידוע כי אילו יודע היה האיש כי נאבד ממנו החפץ היה מתייאש בוודאי, אך עדיין לא שמע מכך ולכן לא התייאש.
קיימת מחלוקת בין אביי ורבא בדין החפץ. לאביי אין נחשב הדבר כאילו התייאש, הגם שמיד כששמע מהדבר התייאש אין מגלה הדבר למפרע כי כן הייתה דעתו האמיתית גם בעבר, אך לרבא מכיון שידוע בבירור שכן היה דעתו, שהרי אחרי כן כששמע התייאש מיד, וברור שגם במצב הקודם היה מתייאש, נחשב הדבר כאילו התייאש בפועל קודם לכן.
למרות שישנו מחלוקת כללית בתלמוד אם אין ברירה או יש ברירה, הנוגעת לשאלה כללית האם אפשר לברר מצב על ידי מעשה הנעשה לאחר מכן המגלה על המצב, וכמו המפריש תרומות על דעת שמה שיפריש בעתיד זהו התרומה החלה עכשיו, - למרות זאת השאלה ביאוש שלא מדעת היא שאלה נפרדת, ואינה תלויה במחלוקת ההיא.
הסיבה לכך היא, מכיון שבתרומה אין כל סיבה לומר כי התרומה שהפריש לאחר מכן זו היא התרומה שהיה בעצם מפריש אז, ולכן הפרשת התרומה היא חלות חדשה ואין בכוחה לברר על העבר - לפי ההלכה שאין ברירה. שונה מזאת הוא המצב ביאוש שלא מדעת, שהרי כאן ברור הדבר שגם מקודם לכן, אם היה שומע, בוודאי שהיה מתייאש.[1]
ביאורי הרבי
- ב א. זה נשבע כו' ויחלוקו. התוועדויות תשמ"ה חלק ב' עמ' 1299 (עמ' 615)
- ג ב. הודאת בעל דין (רק בדיני ממונות ולא בדיני נפשות). לקוטי שיחות חל"ד עמ' 106 (עמ' 118
- ל ב. ילכו זה ביקור חולים היינו גמילות חסדים. לקוטי שיחות ח"כ עמ' 63 הערה 16 (עמ' 76)
- נח ב. תוס' ד"ה וזה בגופו. לקוטי שיחות חל"ב עמ' 113
- פה א. יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה. לקוטי שיחות חל"ד עמ' 24 (עמ' 36) התוועדויות תשמ"ב חלק ד' עמ' 2080 (עמ' 334)
- פה ב. מאי טעמא נגה ליה למר. שיחות קודש תש"מ חלק א' עמ' כ"ד (עמ' 67)
- פז ב. בפועל הכתוב מדבר. לקוטי שיחות חל"ח עמ' 129 (עמ' 141)
- עא ב. יש שליחות לנכרי או לאו? ליקוטי שיחותחל"ג עמ' 113 ואילך].
- צב א. פועל משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל. לקוטי שיחות חל"ח עמ' 130 (עמ' 142)
- צד ב. אביו בלא אמו, אמו בלא אביו מניין. לקוטי שיחות חלק י"ח עמ' 117 (עמ' 108)
