יעקב ליפשיץ
ר' יעקב ליפשיץ מקובנא, שימש כמזכירו האישי של הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור (קובנר), שהיה פוסק הדור, ראש גולת אריאל. בהמשך ימיו נמנה עם ראשי המצביאים במלחמה על שלימות עם ה׳, מלחמה ב״משכילים״ מזייפי התורה. העיד עליו ר' יצחק מקובנא: :"בכל ביתי נאמן . . הוא עובד עבודת מתנה אתי יחד בכל כוחו — באמונה, בתמים וביתרון הכשר ודעת וחריצות בעניני הכלל הרבים ובמעשה הצדקה והחסד והטוב בעד עמנו ותורתנו הקדושה והוא תמיד איש סודי ואיש עצתי בכל מיני השתדלות לטובת הכלל לכל פרטי מפעלותיגו והשליך נפשו מנגד תמיד לפי תומו וחומו אשר בלבבו הבוער באהבת עמנו ותורתנו הקדושה״.
פעולותיו עם אדמור"י חב"ד
פעולתיו של ר' יעקב לטובת הכלל היהודי, נעשו בעיקר יחד עם נשיאי חב"ד; אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ[1]. הוא השתתף בביטול גזירות הממשלה ברוסית ובפולין, בריבוי פעולות להרבצת תורה וחיזוק הדת,במלחמתו הקשה ב״מחדשים״ שזממו לחבל בכרם ישראל ובתנופה שהעניק להתארגנות עם התורה כאחד מראשוני המייסדים של אגודת ישראל.
עזרתו לאדמו"רי חב"ד: בראשונה התכתב עם האדמו"ר המהר"ש, בפרטים שונים, לאחר שהתחילו הפרעות ביהודים בעיירות רוסיא, בשנת תר"מ ואילך, נוסד ועד יהודי בפטרבורג לטכס עצות להשקטת הפרעות. ראש הועד הברון נפתלי הערץ גינזבורג קרא אסיפת יהודים לפ״ב באלול תרמ"א, ע"פ רשימת הקרואים שהבין בעצמו, מעםקנים הקרובים ללבו, והאספה לא הוכתרה בהצלחה. אח״כ נקראה אספה שניה לאייר תרמ"ב, ונכתב לקהלות ישראל ברוסיה שיבחרו מתוכם נציגים. וכשקיבל הידיעה ע״ד האסיפה השניה, ועל בחירת נציגי הקהלות, כתב על כך לרבנו, ועוררו להשתדל בדבר הנבחר מפלך וויטבסק, שליובאוויטש שייכח אליו. על כך השיב לו רבינו במכתב תודה לבבי "כי טוב ויפה עשה להודיע דבר בעתו". וממשיך לבקש "כמו כן יבוקש לימים הבאים להודיע מתהלוכות העניינים אשר יודעו בהקדם"[2].
אך גולת הכותרת עליהם מצוין לשבח, הוא לאחר פטירת המהר"ש, כאשר עזר לאדמו"ר הרש"ב - יחד עם בנו הריי"צ, בעבודתו ונסיונו כמזכיר ושלוחא דרבנן. הוא היה זה ששלח את המכתבים ליעדים השונים, על פי ציווי של הרש"ב, סגנן את המכתבים, ברר, מיין וכו'[3]. בנוסף לכך היה נוסע בשליחותם של הרש"ב ושאר גדולי ישראל מזה לזה ומזה לזה להעביר שליחויות שונות[4], שלח דוחו"ת ומידע לרש"ב[5] ומירב פעולותיו אין לספור. באגרותיו של הרש"ב הוא נזכר עשרות פעמים, ברוב הפעמים הוא נזכר בר"ת "יה"ל" - י'עקב ה'לוי ל'יפשיץ.
גם את בנו ר' נטע, היה משתף בעבודתו, והיה משתתף בעבודתו של אביו לעזרה לרש"ב ושאר גדולי ישראל. באגרות הרש"ב הוא מכונה בשם: "בן יה"ל"[6]. הרש"ב העריך ביותר את זריזותו וחריצותו, עד שקורא לאב ובנו - ר' יעקב ור' נטע - בתואר: "אבי החרוץ, וגם הוא"[7]. אחת ממהלומות־המחץ שהנחית הגר״י ליפשיץ על ספרות ה״השכלה״, שנואת נפשו, היא יצירתו בת שלושת הכרכים: ״זכרון יעקב״, שהסירה את הלוט מעל פני היסטוריה יהודית בת 100 שנים תמימות, שהסופרים המשכילים סילפוה ביודעין[8].