פרשת העקידה
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
פרשת העקידה הינה פרשה המתארת את נסיון העקדה של אברהם אבינו. פרשה זו נאמרת לאחר אדון עולם.
אמירתה
אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך הרב[1], אשר טוב לומר בכל יום פרשת העקידה, בכדי לזכור זכות אבות[2] וכן בכדי להכניע יצרו לעבודת ה' כפי שמסר יצחק אבינו את נפשו.
אדמוה"ז מבאר[3] מדוע פרשת העקידה הינה בתחילת התפילה, ומביא כי צריך לומר את הפרשה בין היתר במטרה שאדם יכניע יצרו לעבוד את הקב"ה. אך עם זאת, לאור כך שבמהודרה השלישית השמיט אדמוה"ז את הטעם של המסירות נפש, נראה כי הטעם לאמירת פרשת העקידה בתחילת התפילה היא משום שסדר התפילה הוא במקביל לסדר עבודת הקרבנות, ובתחילת סדר הקרבת הקרבנות בבית המקדש היו שואלים: "האם האיר פני כל מזרח עד שהוא בחברון, והוא אומר הן"[4]. המפרשים פרשו[5], ש"אומרים לו עד חברון, בכדי להתברך בזכרון חברון בגלל המכובדים השוכבים שם על כולם השלום, וכן אמרו להזכיר זכות ישני חברון". ובתחילת התפילה שהיא במקום העבודה, אכן מתחילים בזכות אבות.
בראש השנה קוראים בתורה את פרשת העקידה, משום שבראש השנה נפקדה שרה[6].
מעלתה
אדמו"ר הזקן מבאר באגרת הקודש[7] מעלת העקידה. והרי פרשת העקידה אומרים בכל בוקר לפני התפלה, כהקדמה לתפלה שהיא יסוד העבודה של כל היום – שעיקר המעלה בזה היא "שאברהם אבינו ע"ה עשה זאת בזריזות נפלאה, להראות שמחתו וחפצו". כלומר, שאף שמצד הטבע וכולי, מכל מקום, בידעו שזהו רצונו וכוונתו של הקב"ה, עשה זאת בשמחה.