רבי חייא

רבי חייא (נקרא גם רבי חייא הגדול או חייא רבא) היה תנא מפורסם, מצאצאי ישי אבי דוד המלך, שחי בדור המעבר בין התנאים לאמוראים, בסוף המאה השנייה לספירה. היה בנו של אבא כרסלא, מכפרי שבבבל‏‏.

ציון רבי חייא רבא בטבריה

עלייתו לארץ ישראל

רבי חייא נולד וחי בבבל, סמוך לעיר סורא במאה השנייה לספירה, ועבר לארץ ישראל כדי ללמוד מפי רבי יהודה הנשיא (רבי). הוא עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו, בניו התאומים, שתי בנותיו, ואחייניו רבה בר בר חנה ורב.

רבי חייא, סידר את הברייתות, כמו כן חיבר את התוספתא. לפעמים הוא נחשב גם כן לתנא, היכול לחלוק על תנאים אחרים. לפי שיטת רש"י הוא מוגדר כתנא ואמורא.

בתורת החסידות

הרבי ביאר כי ענינו של רבי חייא הוא שאדם יהיה "רבי" - שקוע בתורה במידה כזו ש"חייא" - כל חיותו לא תהיה אלא מהתורה.

אודות רבי חייא מובא כי אמר שמעולם לא התפלל כראוי מפני טרדתו בתורה. מסביר אדמו"ר האמצעי, כי היה "תורתו אומנתו", שהוא ככלי אומנות כדי להרויח פרנסה, כי מעלה ומברר מבחינת נוגה הרבה ניצוצות קדושות, והיינו מי שתורתו אומנתו ופרנסתו לברר בירורים דנוגה, שזהו בבחינת המשכה מלמעלה למטה בחינת גלוי רצון ה' וחכמתו למטה בדברים תחתונים דנוגה לבררם זה כשר וזה להיפך, ובזה נכלל בחינת הבירור דשם ב"ן שבתפילה בהכנה והעלאת מ"ן, כביטול מנה במאתים כו, כי התורה היא גלוי אור המשפיע מצד עצמו, שהוא בחינת האין האמיתי בעצמו, הגבוה לאין ערוך מבחינת ביטול היש לאין

משפחתו

• אשתו יהודית. מוזכרת בגמרא כי היה לה צער לידה, היא שינתה לבושיה ובאה לפניו אם היא מחויבת במצוות פריה ורביה, ומשנענתה בשלילה שתתה סם שגרם לה להיות עקרה.
• בניו התאומים רבי יהודה ורבי חזקיה
• בנותיו התאומות פזי וטוי
• בנו רבי אושעיא