אהרן יריב
אהרון יניב (ט' בטבת ה'תרפ"א (20 בדצבר 1920) - כ"ו באייר ה'תשנ"ד (7 במאי 1997) היה אלוף בצה"ל, ראש אמ"ן ושר בממשלת ישראל שזכה להדרכות אסטרטגיות מהרבי.
תולדות חיים
נולד בט' בטבת תרפ"א (20 בדצבר 1920 למינינם) במוסקבה. אביו, חיים רבינוביץ היה רופא יליד לטביה. בשנת תרפ"ב עזבה משפחתו את מוסקבה. בשנת תרצ"ה -תרצ"ו, עלתה משפחתו לארץ הקודש. בכ"ו באייר תשנ"ד (7 במאי 1997 ) נפטר.
קשריו עם הרבי וחב"ד
אהרון יניב זכה למכתבים ועצות רבות מהרבי, בינהם עצות אסטרטגיות, ואף זכה ליחידות עם הרבי.
בבשנת תשכ"ט הציעה מדינת ישראל למצרים וויתור על שטחים בסיני, לאחר שמצרים לחמה נגד ישראל, במסגרת מלחמת ההתשה, הרבי הביע התנגדות נחרצת נגד המהלך בפני כמה מדינאים ואישי ציבור בישראל, וביניהם מר אהרון יניב, שכיהן באותה תקופה כראש אגף המודיעין בצה"ל, תפקיד שכיהן בה עד מלחמת יום כיפור, שבמהלכה התפרסם כמי שחתם על הפסקת אש עם המצרים בקילומטר המאה ואחד מהגבול המצרי שלשם הסיגה ישראל את כוחותיה.
במהלך יחידות שהייתה לו אצל הרבי, בחורף תש"ל, הרבי השמיע באוזניו עצה אסטרטגית ממדרגה ראשונה לגבי הדרך הנכונה לניהול עם מצרים. לדברים שנאמרו ביחידות היה המשך בסדרה של מכתבים. המכתב הראשון שכתב הרבי לאהרון יריב היה בי"א בניסן ה'תש"ל. מכתב זה נכתב זמן מה לאחר היחידות, בו הרבי מזכיר שני עניינים שהועלו במהלך היחידות - יצירת תעמולה ישראלית חשאית בתוך העורף המצרי, ושימוש במורדים הכורדים נגד המשטר בעיראק.[1]
במהלך מלחמת ההתשה וגם לאחר סיומה - המשיך הרבי להתכתב עם מר יניב באשר לאופן ניהול המערכה בסיני. בכ"ב באייר כתב אהרון לרבי כי המצרים עומדים בתוקף על דרישתם לקבל לידיהם את השטחים הסמוכים לתעלת סואץ, וכי ספק אם ההתעקשות הישראלית תניב פרי.
תגובתו של הרבי הייתה שחובה על ישראל לעמוד על שלה משתי סיבות:
- א) אין ברירה. רק תעלת סואץ היא גבול טבעי, מוגן ובטוח, וכל גבול אחר יהווה 'הזמנה' לסכסוכים.
- ב) הדרישה המצרית נובעת מהתערבות סובייטית, והפתרון - לא להתגרות ב'דוב' הרוסי אלא לגרום בעקיפין להרס התעלה כך שהרוסים יאבדו כל אינטרס בתעלה.[2]:
יומיים לאחר התוועדות של הרבי בכ"ח בתמוז בשנת תש"ל, בה זעק הרבי נגד היוזמה של ישראל לעסוק במשא ומתן עם מצרים על הפסקת אש, והזהיר שבאם ייחתם ההסכם המצרים עתידים להפר את ההסכם תוך 24 שעות ולקרב טילים לתעלה, כך ששום מטוס פאנטום לא יוכל לפעול באזור בשעת מלחמה, כפי שאכן אירע במלחמת יום כיפור, כתב הרבי לאהרון, מכתב נוסף על רעיון הריסת התעלה[3]. בתגובה למכתב של אהרון כי לא פשוט ולא קל להרוס את כל תעלת סואץ, ענה הרבי כי דווקא בגלל אורכה הרב של התעלה קל יותר לקלקל אותה במקום אחד או שניים ודי בכך. ובאשר לרצון שלא להרגיז את ה'דוב הרוסי', הרי ניסיון העבר - אי הפרעה לבניית סכר אסוואן בזמנו על ידי המצרים, מלמד שעדיף להרגיז את 'הדוב' מאשר להימנע ולאפשר לו בניית תעשייה אטומית.
במכתבו הבא של הרבי, בג' בתמוז תשל"א, עונה הרבי בפני אהרון על תמיהות נוקבות ביחס למדיניותה של ישראל בנושא התעלה, ומראה את תוצאותיה החמורות.
בג' באלול תשל"א, כתב הרבי איגרת נרחבת לאהרון[4] ובה קובע הרבי כי ההסדר החלקי עם מצרים "תחילתו ברצון וסופו באונס", וחזרה על טעות דומה. פער הכוחות בין צה"ל לצד שכנגד ופשר השקעת הון רב בהקמת קו הגנה אין בו תועלת בימינו. הרבי שיגר את האיגרת גם "לכבוד מר ארי' שי' שרון" וכתב לו[5]:
"זה זמן רב ביותר שלא קבלתי מכתב ממר, אף על פי שאני דורש עליו [-מתעניין בו] על ידי ידידינו המשותף מר שלמה שי' מידנצ'יק".
הרבי מסביר כי נקלעה לידו הזדמנות להביע דעתו בחשאי בשאלת ההסדר החלקי וכו', ובפרט כשנתבקש להסביר את פשר שתיקתו בנוגע להחזרת שטחים ובעיות ההסדר החלקי: "ומרשה אני לעצמי להמציא גם למר הערכתי בזה... ואסיר תודה אהיה לו אם יודיעני תגובתו בהאמור, ובאם יש לו – הרשות (בידו) לכתוב בזה – באופן גלוי-לב. ומובן ופשוט אשר מכתבו מענה (תשובתו) יהיה רק בינו וביני באם רצונו של מר בזה".
לקריאה נוספת
- ישראל אלפנביין, האסרטגיוה הביטחונית של הרבי, כפר חב"ד, ג' בתמוז, תשס"ד.
- קראתי ואין עונה.
