יצחק ברז
מר יצחק ברז נולד ברוסיה, כל משפחתו נספתה בשואה, בשנת תש"ז עלה לארץ הקודש, ועד שנת תשכ"ט היה צלם העיתונות הבכיר ביותר בישראל, רבים מן התמונות המתעדות את ההיסטוריה של מדינת ישראל שצולמו על ידו, נצרבו בתודעה ומודפסות בספרי הלימוד וההיסטוריה הנלמדים במוסדות החינוך.
קשריו החב"דיים
את קשריו עם חב"ד החל כאשר היה צלמו האישי של שז"ר והיה מלווהו לכל מקום, כולל לכפר חב"ד.
בחורף תש"ל נסע לארצות הברית לקראת התוועדות י' שבט תש"ל נתן לו הרבי אישור רשמי לצלם את המעמד, והוא ניצל את ההזדמנות וצילם ללא הרף. כמה חסידים שהבחינו בו ניסו לגעור בו אך הרבי הורה להניח לו. הוא גם התייצב בהתוועדות שנערכה במוצאי שבת, ובאמצע אחד הניגונים אמר הרבי בחיוך (ומיד הקהל הפסיק בשירה): "פאר יעדר פיקטשער וואס ער וועט נעמען, וועט ער דארפן זאגן נאכאמאל לחיים. דברים שאין להם סוף, ער האלט אין איין נעמען פיקטשערס" [על כל תמונה שהוא לוקח הוא יצטרך לומר לחיים שוב. (מה)דברים שאין להם סוף, הוא לא מפסיק לקחת תמונות]. כאשר שמע הרבי כי בסך הכול צולמו כמאה עשרים תמונות הפטיר: "חשבתי שיצלם שתיים-שלוש תמונות ולא מאה עשרים..."[1].
במהלך עשר שנים - עד תש"מ, הוא היה צלם החצר ב-770, רוב התמונות בשנים ההם הם ממנו, כולל התמונות מביקוריהם של שז"ר ומנחם בגין.
ברז היה גם הצלם היחיד שהורשה אז לצלם גם ביחידויות.
ברז צילם בסך הכל כחמשת אלפי תמונות, רובם עדיין בנגיטיבים.
