ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

ערך זה יסקור את התהליכים שקדמו להקמת המדינה , הקמת המדינה בעצמה והשנים הראשונות שלה מזווית חב"דית.

התיישבות בארץ ישראל

הקמת הציונות

 
הספר "אור לישרים" שנכתב נגד הרעיון הציוני

את הציונות הקים בנימין זאב הרצל לאחר שסיקר את משפט דרייפוס[1] והושפע ממנו קשות, בעקבות כך עלה במוחו הרעיון של הקמת מדינה יהודית.הרעיון הוליד את הקונגרס הציוני הראשון שהתרחש בשנת תרנ"ז.

מיד עם התחלת הרעיון הציוני החלו רבים מהרבנים להתנגד לו בתוקף, בעיקר משום החשש שהדבר יוביל להתדרדרות מה שיגרום ליהודים רבים לרדת מן היהדות[2]. אדמו"ר הרש"ב היה הראשון שהתנגד לרעיון הציוני משום האיסור של שלושת השבועות:

"גם השלמים עם ה' ותורתו [...] בהָגלות הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא ע"י בשר ודם [...] וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים".[3]

בשנת תרנ"ט התאספו קבוצה של גדולי הרבנים החרדים באותה התקופה בשביל הדפסת הספר "אור לישרים" שיתקוף את הרעיון הציוני.נציגים מטעמם הסתובבו בין רבנים בשביל הספר, אדמו"ר הרש"ב שלח בעצמו שלוחים שיכנעו רבנים לחתום בשביל הספר.

לאחר כשנה בשנת תר"ס יצא הספר ע"י שלמה זלמן לנדא ויוסף רבינוביץ, בספר היו מאמרים של רבנים רבים ובהם אדמו"ר הרש"ב "נגד השיטה הציונית". בספר היו הופיעו טיעונים בו השוו את הציונות לרפורמים, שתכליתם לשנות את חוקי הדת ולעקור מעם ישראל את מסורת אבותיו. כמו כן נזכר כי הציונים פועלים לדחוק את הקץ ומכחישים כי הגאולה תבוא בדרך נס, למרות דעתו כי "לא חפץ ה' לתת לנו יד ושם במדינה מיוחדת לנו עד אחרית הימים"[4] לבסוף נשמעו נימוקים, לפיהם הציונות כתנועה קטנה וחסרת כוח לא תוכל להתמודד מול המעצמות הגדולות המתנגדות לשיבת היהודים לארצם, וכן גם שהעם היהודי אינו מסוגל לפעילות לאומית ולהקמת מדינה.

רבי יוסף רוזין שלח מכתב לספר בו הוא כותב:

קבלתי מכתבם אודות כת הסעוקשה אשר מכנים עצמם בשם "ציונים" לא לחנם רק משום מ׳׳ש רש״י יומא דף ע״ז ע׳׳ב דציון חוץ לירושלים, והוא שוק העליון המובא בשקלים פ״ח ה״א וזה קצרן של נויס המובא שם כי המינים הידועים היו בשוק העליון בבל מקום, עי׳ ע״ז דף י״ח ע ״א וזה ר״ל הירושלמי בפ״ד דתענית סוף ה׳׳ב חזרנו על בל המקרא ולא מצאנו שנקרא ישראל ציון אלא זה בו׳ דר״ל דרק' ע׳׳י תורה ועבודה אז יקוים ולציון יאמרו עמי א תה, ועי׳ סנהדרין דף צ״ט ע״ב דרק ע׳׳י חורה יעו״ש ו מ״שהרמנ״ם כ פרה״מבפ״א רסנהדרין שתרבה תשוקתם להי״ת ולתורתו ע״ש וזה נראה ל עץ שאין אהבת הזאת לא מיני׳ ולמ קצתה. — ושלאת הא שתיקתי בו׳ ח״ו כעין שכתב הדא״ש ז״ל במכתבו לרא׳׳מ במגחת קנאות שמכתב צ״ט יעו״ש כתבתי וחתמתי

מכתב של אדמו"ר הרש"ב בספר היה החריף ביותר במהלכו כתב והביא את שיטתו נגד הקמת מדינה משום האיסור של "שלושת השבועות" וכן כתב:"ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות."

התנגדותו של אדמו"ר הרש"ב הייתה חמורה ביותר, אדמו"ר הרש"ב היה בתחילה ממקימי אגודת ישראל בשנת תרע"ב אולם בעקבות התחברותם לציונים הוא פרש ממנה וניסה לשכנע רבים לעזוב את האגודה, באחד ממכתביו כותב אדמו"ר הרש"ב נגד האגודה:

"...וכאשר מתחלה רציתי להיות על אסיפת קאטאויץ וכאשר ראיתי שבהנאספים היו ציונים כמו... וכדומה אמרתי בביתי שלפי השערתי לא טוב הדבר, וכאשר אין אצלם שום הגדרה את מי לקבל כ"א ההגדרה שיהיו שומרי תורה ומצות, וזה יסביר כל אחד לעצמו כרצונו, והציונים אומרים אשר שיטתם היא כל המצות וכנודע הדברים הלא יקבצו אלי' יהי' מי שיהי' וממילא גם הועד ישתנה גם אם יהי' מהיראים האמיתים ומה גם שא"א שיהי' הכלל לא מן הפרט, וגם כאשר מקבלים ציונים מזרחים די ומספיק לנו שלא נהי' אנחנו בהאגודה. לדוגמה אמרתי לו אשר אני לא אעבוד יחד עם... וכדומה כי שונים אנחנו בדעתינו, ויבוא רק לידי מחלוקת וגם מי שיראה שאני מתחבר עם הנ"ל יכשיר זאת את הנ"ל בעיני הבריות ויאמרו התירו הפרושים כו' וגם יבוא לידי מחלוקת, ואינו כדאי לעשות אגודה על זאת והציונות היא מולדת רוסי' ויודעים אנחנו מה המה, והמזרחים המה כמו המערבים, ובאשכנז ג"כ המזרחים לא טובים המה, רק שבאשכנז אינו ניכר כ"כ ההבדל בין בלתי ציוני לציוני מזרחי כי זה מתנהג בכשרות וגם זה מתנהג בהדברים חיצונים כמוהו.

אג"ק למוהרש"ב ח"ב אגרת שסו.

הויכוח עם הרב אהרנסון

 
אדמו"ר הרש"ב, מהמתנגדים הגדולים לציונות

במהלך נסיעתו של אדמו"ר הרש"ב בביקור בציוני רבותינו נשיאנו נפגש אדמו"ר הרש"ב עם הרב שלמה אהרון אהרנסון בא' שבט תרס"ג בניעז'ין, במהלך פגישתו החל בין השניים ויכוח אודות הציונות כאשר הרב אהרנסוון מצדיק את הציונות ואדמו"ר הרש"ב מתנגד אליהם.

הרב אהרנסון הביא את שלוה טענות בעד הציונות:

  1. שלא דוחים את ישראל אלא מנסים לקרב אותו, אין לנסות להתרחק מהציונים אלא להתקרב אליהם ולהשפיע לטובה.
  2. בגלל הציונות אנשים רבים התקרבו ליהדות בזכות כך
  3. הרי מימלא לא נצליח לשכנע אותם אז עדיף לפחות להתחבר אליהם.

על הטענה הראשונה השיב אדמו"ר הרש"ב שמקרבים את ישראל לפני מתגלה הרעה שלו אבל מתי שהוא מתחיל בגלוי לפעול נגד התורה לא מקרבים אותו, כמו כן אם ננסה לקרב אותם בסוף נהפוך להיות כמוהם, על הטענה השנייה השיב אדמו"ר הרש"ב הדבר לא נכון וזה רק מרחיק אותם, כמו כן ציטט אדמו"ר הרש"ב משפט של אחד מראשי הציונות שאמר:"מי שעובר על כל מצות שבתורה, ה"י, ואף גם מי שהוא כופר בעיקר ר"ל, אם הוא לאומי ה"ה יהודי.", כמו כן אדמו"ר הרש"ב אמר שהמניע של הציונים הוא בגלל שהם נרדפים ע"י השלטונות באירופה הם רוצים להיות בעצמם בשלטון(ע"י הקמת מדינה משלהם) וכך איש לא יפריע להם. על הטענה השלישית השיב אדמו"ר הרש"ב שאם כל גדולי ישראל יצעקו נגד הציונות ישובו כל היהודים בחזרה מהרעיון הזה[5]

הצהרת בלפור

תר"פ - תר"צ

תר"צ - ת"ש

ועידת פיל

ת"ש - תש"ח

תש"ח

הכרזת האו"ם

הכרזת העצמאות

מלחמת העצמאות

השנים הראשונות להקמת המדינה

הערות שוליים

  1. בשנת תרנ"ד
  2. מה שאכן למרבה הצער קרה
  3. אור לישרים, עמ' 57–61. יש להזכיר שאדמו"ר הרש"ב התנגד בתוקף מטעמים אלה ל"אגודת ישראל" ולכל ארגון יהודי.
  4. ראו: אור לישרים, ורשה תר"ס, עמ' 22.
  5. "מבוא" לקונטרס "ומעיין" עמ' 45 - 53