ברוך השם
ברוך השם הוא ביטוי מקובל בקרב יהודים. השימוש בו נעשה כתשובה לשאלה בשלום האדם: "מה שלומך?" "ברוך ה' מחכה למשיח!" או "ברוך ה' מצוין". השימוש בביטוי מקובל גם כפתיח בכתיבה, למשל בתחילת מכתבים - באמצעות בראשי התיבות ב"ה.
על חשיבותה של אמירת שבח זה להשם, לימד הבעל שם טוב שנהג לשאול בשלומיהם של יהודים, כדי שישיבו ברוך השם. אדמו"ר הריי"צ אמר כי מלבד התשובה "ברוך השם", יש להשיב עוד משהו, כגון "ברוך השם, טוב"[1]. יש אומרים כי הסיבה לכך היא מכיון שבאמירת "ברוך השם" אין מענה באם המצב הוא חיובי או שלילי, שהרי חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.
כתיבת ב"ה או בס"ד
הטעם ההלכתי
אף שענין זה אינו מחוייב על פי הלכה[2], ואף יש פוסקים הטוענים כי הדבר מהווה בעיה הלכתית[3], מצדד הרבי בלקוטי שיחות[4] שכן יש לנהוג, וכך הוא מנהג פשוט של החסידים, ומביא את דברי הפוסקים המצדדים להיתר, ובמקום אחר מייחס זאת ל'ציווי ספר חסידים'[5].
אצל הרבי
בראש המכתב
הרבי הקפיד על כתיבת ב"ה בראש כל מכתב שנכתב על ידו או בשמו, ולעיתים אפילו הוסיף זאת על גב התמונות שהכניסו לו חסידים ועסקנים. בספרים, הורה הרבי שהב"ה צריך להיות מודפס בדף הראשון, באמצע העמוד ובגודל קריא[6]. כמו כן אירע בפעמים אחרות שהרבי הורה שיש להתחיל כל דבר עם ב"ה[7], גם בעלונים[8].
בשנת תשל"ג הורה הרבי לחסידי חב"ד בארץ לעשות מבצעים עם חיילי צה"ל, בדגש על פעילות עם הטנקים בצה"ל, ולצלם את הפעילות. חסידי חב"ד בעפולה צילמו את עצמם על טנק עם כרזה על חמשת המבצעים, ושיגרו את התמונה לרבי. הרבי הוסיף 'ברוך השם' בצד האחורי של התמונה[9].
ב"ה או כיוצא בזה
כאשר מחבר קונטרס תורני הכניס לרבי את החוברת שכתב וביקש ברכה, השיב לו הרבי במענה שהוא מתפלא על כך שלא כתב ב"ה בראש הקובץ. להלן ציטוט התשובה, מילות הרבי מודגשת ופיענוח ראשי התיבות והוספות אחרות שנכתבו לסיוע בהבנת הדברים מופיעים באותיות לא מודגשות.
נת' ות"ח ת"ח [נתקבל ותשואות חן תשואות חן] ולפלא שנשמטה בהקונ'[טרס] הפתיחה "ב"ה" או כיו"ב [כיוצא בזה]. והרי מכבר פס"ד מרע"ה [= פסק דין משה רבינו עליו השלום] דבית מלא ספרים מחוייב במזוזה. ומאמרי רבותינו בדא"ח – ג"כ [גם כן] פתיחתם "בס"ד". (ומה שבלקו"ש וכו' ג"כ חסר – ג"ז קשה) [= גם זה].
אזכיר עה"צ לכהנ"ל [על הציון לכל הנ"ל] (נוסף על הדבור פא"פ [= פנים אל פנים] בעת ההתועדות בש"ק [= בשבת קודש] כ' כסלו) מובן שבאיחולי "לטובה" היינו, כנ"ל, שידוע להקב"ה שהוא לטוב – אבל צ"ל [= צריך להיות] בבת אחת: הטוב לנו – תפתח. וכמובן ג"כ מבי'[אור]
אדנ"ע [ אדמו"ר הרש"ב ] בוישב גו' אביו, המדובר בהתועדות הנ"ל (נדפס בס' השיחות תש"ד יט"כ) [י"ט כסלו (בעמ' 50)]
גניזה
כאשר זורקים לפח דברים שבדפוס, צריך קודם להפריד מהם את ראשי התיבות של 'ברוך השם' שמופיעים בראש הדף[5].
הערות שוליים
- ↑ בשם הרבנית חיה מושקא, כפר חב"ד מוסף לגליון 325 עמ' 64
- ↑ כך לדוגמה פסק הרב משה פיינשטיין: "לא הוזכר זה בדברי רבותינו, ואיזה מעלה שייך לכתוב על מכתבי חול שהרבה פעמים כותבים שם דברי הבל וגם לפעמים דברים אסורים כלשון הרע וכדומה שיזכירו על זה ב"ה?" (אגרות משה יורה דעה חלק ב' סימן קלח).
- ↑ ראו לדוגמה מכתבו של הגאון הרוגאטשובי שנדפס בשו"ת שלו סימן קצו: "יש להאריך בזה אם כתב אות אחת מן שם אם מותר למחוק, עיין ירושלמי סוטה (פ"ב הלכה ד' ופ"ג הלכה ג') דהוה בזה מחלוקת ב"ש וב"ה, ומה דפליגי בשבת (דף קט"ו ע"ב) דמצילין מפני הדליקה אי מצרפין אותיות או רק תיבות, ועיין ע"ז (דף י"ח ע"א). לכן נצרך להיזהר שלא לכתוב תיבת "ב"ה" על ראשי המכתבים". הובא בלקוטי שיחות חלק ו' שיחת פורים סעיף ג'.
- ↑ חלק ו' שיחת פורים סעיף ג'.
- ↑ 5.0 5.1 ליקוט מענות קודש תשמ"ח, אות קב.
- ↑ שליחות כהלכתה עמוד 634.
- ↑ אגרות קודש חלק ל' אגרת יא'תקיג.
- ↑ אגרות קודש חלק ל"א אגרת יא'תתקטז.
- ↑ הרב קרץ בתמונה שצולמה לבקשת הרבי • זכרון להולכים
