שמחה
שמחה בחסידות מובאת כצורך לעבוד את אלוקים מתוך שמחה. בספר התהלים נאמר: "עבדו את ה' בשמחה" ופסוק זה הפך לאחד המשפטים העיקריים של החסידות כולה. עבודת השם צריכה להעשות מתוך שמחה, וכאשר העשייה היא מתוך עצב ודכדוך, היא עלולה להביא לתוצאות לא חיוביות.
שמחה של מצווה
השמחה האמתית בקיום המצוות, באה מאהבת השם שבאה מדביקות אמיתית, וכמו שמצינו ברב ברונא שלא פסק חוכא מפומא כולא יומא משום שסמך גאולה לתפילה כו', וכמו שמצינו ברבה דהוה קא בדיח טובא ואמר תפילין קא מנחנא כו', וכן רבי זירא בברכות[1]. ענין השחוק הזה, הוא מריבוי התענוג בנפשו במה שסמך גאולה לתפילה או במצות תפילין[2], עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, ובאה רק מפתיחת הלב ביותר, וכמו כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והיא השמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש, אך זאת דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.[3].
קבלת היסורים בשמחה
כאשר הגיע פעם חסיד לליובאוויטש וזכה לקירוב גדול מאדמו"ר הצמח צדק למרות שלא היה ידוע לבעל דרגה מיוחדת בעבודת השם, תמה על כך אדמו"ר המהר"ש, ולתשובתו השיב לו הצמח צדק: בעל יסורים כמותו קשה למצוא, והוא מקבל הכל במנוחה ובאמונה על דרך המובא בגמרא[4] "צריך לקבולי בשמחה", שלקבולי בשמחה אין הכוונה לצאת בריקוד, הוא למדן ומבין חסידות וכולם מבטלים אותו, ולא ניכרת עליו שום התפשטות. וה"צמח צדק" סיים: כזה זכאי שהטוב יבוא אליו בנגלה. כעבור שלוש שנים בא החסיד לליובאוויטש, כשהוא עשיר מופלג, עם מנין חסידים שהוביל עמו על חשבונו[5].
התבוננות המביאה לשמחה
מובן שבאם מהשייכים אלי הוא בשמחה - פועל זה גם בי (ומכלל הן - אתה שומע כו')"
החסידות מלמדת, כי בעצם העובדה שניתנה לנו, לאנשים קטנים כמונו, הזכות לעבוד את האלוקים ולגרום לו לנחת רוח - יש מקור לא-אכזב לשמחה עצומה.
חסידות חב"ד מפרטת ומרחיבה נקודות אלה. בהיום יום[6] מובא: אדם יתבונן, כמה גדולים חסדי ברוך-הוא שכזה קטן שבקטנים כמו האדם, יכול הוא לעשות נחת רוח גדול ועצום לגדול הגדולים וכמו שכתוב "ולגדולתו אין חקר", צריך האדם להיות תמיד במצב-רוח מרומם ולעשות את העבודה בלב ונפש חפצה.
שמחה לזירוז הגאולה
לשמחה כח מיוחד להבאת הגאולה וכך אמר הרבי:
ויש לומר, שהדבר שעדין לא עשו בשביל להביא את המשיח הוא - עבודת השמחה הרצויה בשביל להביא את המשיח.
נוסף לכך ששמחה פורצת כל הגדרים, גם גדרי הגלות, יש בשמחה סגולה מיוחדת להביא את הגאולה... המדובר כאן אודות השמחה להביא את המשיח הוא - על השמחה כשלעצמה, שמחה בטהרתה, עבודה של שמחה לשם מטרה ותכלית של ביאת המשיח... והשמחה תביא את המשיח
— 'ספר השיחות' תשמ"ח עמ' 629 ואילך
רמז לכוחה של השמחה אפשר למצוא גם בכך, שאותיות-היסוד של המילה שמחה - שמח, הן אותיות-היסוד של המילה משיח - משח. כמו כן, 'משיח' מורכב מאותיות - ישמח.
השמחה בגאולה
בזמן הגאולה תהיה השמחה שלמה, ככתוב[7]: "אז יימלא שחוק פינו".
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בשמחה תמיד - חוברת לימוד ועבודה לילדים בנושא השמחה בהפקת תלמוד תורה חב"ד בלוד
- השמחה בראי החסידות, יחידת לימוד בנושא השמחה בהוצאת מערכת 'מעיינותיך'
- עבודת השמחה - קובץ בהוצאת מערכת 'יפוצו', אדר תשע"ז
- הרב חיים שלום דייטש, עבדו את השם בשמחה, באתר תורת חב"ד לבני הישיבות
- הרב זלמן נוטיק, אגרת השמחה
