חומש תורה תמימה

חומש תורה תמימה, הוא לקט של מאמרי חז"ל על פסוקי התורה, בעריכת הרב ברוך הלוי אפשטיין מפינסק, עם פירוש פרי יצירתו על מאמרי חז"ל שליקט על פסוקי החומש.

היחס של רבותינו נשיאינו

השימוש בחומש

אדמו"ר הריי"צ השתמש וכן הרבי משתמש בספר בשעת קריאת התורה. סביב שימושם בחומש התעורר פולמוס נרחב האם זה בגלל סיבות טכניות, או בשל הפירוש שערך הרב אפשטיין.

רוב החוקרים, טוענים שהסיבה לכך הייתה בשל חלוקת העליות לקרואים כפי מנהג חב"ד, ולא מכיון שהגרסאות בניקוד ובטעמי המקרא שבחומש זה מדוייקות יותר, כשאחת ההוכחות לכך היא שהרבי השתמש בחומש זה רק בשעת קריאת התורה, ולא בשעת ההתוועדות, אז השתמש בחומש מקראות גדולות בהוצאת 'חורב'.

טענות נוספות שהועלו, היו שהשימוש של הרבי בחומש היה בגלל התקשרותו לאדמו"ר הריי"צ שהשתמש בחומש זה, או בגלל עבודת הליקוט של מאמרי חז"ל, שמופיעים בסמיכות לפסוקים ומאפשרים עיון בדברי חז"ל תוך כדי הקריאה.

לעומת זאת, הרבי הפנה בכמה מקומות גם להערות של המחבר כך שניתן לראות שהרבי משתמש גם בהערות המחבר.

הוראה ללמוד מתוך החומש

בשנת תשמ"ט הורה הרבי לחסידים ללמוד בשבועות בהם עוסקים במלאכת המשכן (פרשיות תרומה-פקודי) את מאמרי חז"ל הנוגעים לפסוקים הנלמדים. על מנת להקל את הלימוד, הרבי הציע ללמוד מתוך חומש 'תורה תמימה' (או מתוך חומש תורה שלימה) בו מרוכזים מאמרי חז"ל באופן שיטתי ומסודר.

גם לפירושים שכתב המחבר על מאמרי חז"ל שליקט, מציין הרבי בכתביו.

חלוקת החומש כפרס

למרות שהרבי לא נמנע מלהשתמש בחומש זה, ואף ציינו כדוגמא לפירוש שבו ניתן לקיים את הוראתו האמורה - יש המספרים כי כאשר חילקו את הספר בחלוקת פרסים באחד ממוסדות חב"ד, ביקש הרבי להוציא את הספר מרשימת הספרים המחולקים^{[דרוש מקור]}.

ביקורת

סביב המחבר ופירושו נמתחה ביקורת המתמקדת בעיקר בחוסר הדיוק שבליקוט מאמרי חז"ל. כשלטענת המבקרים הם מועתקים בספרו עם שיבושים רבים שלעיתים גורמים לשינוי מהותי בהבנת הדברים. ישנם הטוענים כי המחבר השתייך לתנועת ההשכלה, ושבפירושו הכניס במכוון סילופים בדברי חז"ל.

במאמרו של יהושע מונדשיין, חוקר חב"די, נאספו ראיות לסילופים בפירוש "תורה תמימה", ולאי-אמינותו של המחבר אף בספרו "מקור ברוך", בסיפוריו אודות חסידי חב"ד בכלל ואדמו"ר הצמח-צדק בפרט. במאמר תגובה מאת איתם הנקין, נטען לאמינות סיפור מפגש אביו של בעל ה"מקור ברוך" עם אדמו"ר הצמח-צדק, וכי על אף הבעיות בחיבוריו של המחבר לא ניתן לפסול אותם באופן קטגורי, אלא יש לבור בהם את המוץ מן התבן. כראיה לשיטתו אודות אמינות המחבר, טוען החוקר שישנה אי-הלימה בין אי-אמינות מוחלטת, כזו הנטענת במאמרו של מונדשיין, לבין שיטתם של רבותינו נשיאינו, שראו בספרו האחר של המחבר, פירוש "תורה תמימה", ספר שראוי להגות בו..