יהודה מאיר שפירא
רבי יהודה מאיר שפירא היה גאון בתורה וחסידות, מרבני פולין, ראש ישיבת 'חכמי לובלין' ומייסד תקנת הדף היומי. נולד ביום ז' באדר שנת תרמ"ז בעיירה שאץ (סוצ'אבה) שברומניה לרבי יעקב שמשון שפירא ונפטר ביום ז' בחשוון שנת תרצ"ב. ארונו הועלה בשנת תשי"ח להר המנוחות בירושלים.
| רבי יהודה מאיר שפירא | |
|---|---|
[[קובץ: ראש ישיבת 'חכמי לובלין' | |
| ר' מאיר שפירא | |
| לידה | ז' באדר תרמ"ז |
| שאץ, רומניה | |
| פטירה | ז' בחשוון תרצ"ב |
| פייטרקוב | |
| מקום פעילות | פולין |
| תפקידים נוספים | נציג אגודת ישראל ב'סיים' בפולין |
| רבותיו | רבי שמואל יצחק שור ורבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב |
| תלמידיו | ראו בהמשך |
| חיבוריו | "מרגניתא דרבי מאיר", "אמרי דעת", "אור המאיר" |
תולדותיו
הרב יהודה מאיר שפירא נולד ביום ז' באדר שנת תרמ"ז בעיירה שאץ (סוצ'אבה) שברומניה לרבי יעקב שמשון (בעל "חידושי מהריש"ש" בהלכה אגדה וקבלה)[1] ומרגלא שפירא (בתו של הרב שמואל יצחק שור, בעל שו"ת "מנחת שי").
בילדותו ניכרו בו כישורי התמדה מיוחדים ובמשך רוב היום היה לומד תורה. כשהיה בן תשע שנים כבר ידע את השולחן ערוך חלק "יורה דעה" עם מפרשיהם בעל פה. כשהגיע לגיל בר מצווה החל ללמוד אצל סבו, הגאון רבי שמואל יצחק שור (בעל ה"מנחת שי") שהיה אב-בית-דין בעיר מניסטרישץ והוא לימדו דרכי הוראה ועסקנות ציבורית. הרב שפירא עסק גם בתורת הקבלה ותורת החסידות. הוא הגה בספר תולדות יעקב יוסף ובכתבי אדמו"ר הזקן. אהב והשקיע בלימוד חכמת האסטרונומיה וענייני קידוש החודש.
בשנת תרס"ג, כשהיה בן שש עשרה, נפטר רבו-סבו והנער חזר לעיר שאץ וכונה "העילוי משאץ". כשרבי שלום מרדכי הכהן שבדרון (המהרש"ם מברז'אן) עבר בעיר שאץ, יצא לו לפגוש את הרב שפירא. הוא מאוד התרשם מכשוריו וכתב עליו: "בעברי דרך בוקבינה ראיתי בחור נפלא אחד שלגדולות נוצר, התווכחתי אתו הרבה בהוויות דאביי ורבא ונהניתי מאד מדבריו, וברכתי עליו: "ברוך יוצר המאורות"".
בחודש אלול שנת תרס"ו נשא את בתו של אחד מחסידיו של האדמו"ר רבי ישראל מצ'ורטקוב. לאחר נשואיו כתב את ספרו "אמרי דעת" על התורה שקיבל עליו הסכמות מגדולי הדור, אך הספר אבד בבית הדפוס.
בשנת תרע"א, בהיותו בן עשרים וארבע שנים, מונה לרב בעיר גלינא. בתפקיד זה כיהן כעשר שנים ולאחר מכן כיהן כרב בעיר סאנוק בגליציה. בחורף שנת תרפ"ג התמנה על ידי גדולי ישראל ליצג את היהדות האורטודוקסית ב"סיים" הפולני, שם ייצג את היהדות בכבוד רב. בסוף שנת תרפ"ג, בכנסיה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בוינה, הגה את רעיון לימוד הדף היומי שהתקבל ונהוג עד היום בהרבה קהילות ישראל.
בשנת תרפ"ד נבחר לכהן כרבה של העיר פיוטרקוב, שם הניח את אבן הפינה ל"ישיבת חכמי לובלין". בנין הישיבה נחנך ביום כ"ח בסיוון שנת תר"צ בנוכחות עשרות אלפי אורחים מכל אירופה ובמעמד מאות רבנים ואדמו"רים. באותו היום הכתירוהו גם כרבה של לובלין. בתקופת בניית הישיבה, הדפיס את חיבור השו"ת שלו "אור המאיר".
בישיבת חכמי לובלין למדו מאות בחורים והנהלת הישיבה הייתה דואגת לכל צרכיהם הגשמיים והרוחניים של תלמידיה. בוגרי הישיבה כיהנו בפולין בתפקידים רוחניים רבים, בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה. כשהישיבה נקלעה לקשיים כלכליים, נאלץ הרב שפירא לקבל על עצמו את משרת רבנות העיר לודז', שהתחייבה לקחת חסות על הישיבה. לפועל התוכנית לא מומשה ובמהלך הכנותיו לנסיעה ללודז', חלה וכעבור שלושה חודשים, ביום ז' בחשוון שנת תרצ"ב, קרא לקבוצה מתלמידיו, אמר להם שישתו "לחיים" וביקש מהם שישירו את ניגוניו האהובים עליו שהלחין וכך במהלך השירה נפטר. בשנת תשי"ח העלו תלמידיו את ארונו ל'הר המנוחות' בירושלים.
ניגוניו
הרב מאיר שפירא היה גם מלחין ניגונים המושרים רבות בחצרות החסידים, שניים מתוכם אף הפכו לניגוני חבד-ליובאוויטש כגון: בך בטחו ועוצו עצה.
עם הרבי
הרב שפירא השתתף בחתונת הרבי שנערכה ביום י"ד בכסלו שנת תרפ"ט בוורשא. במהלך החתונה ביקש אדמו"ר הריי"צ מהרב שפירא שישוחח עם הרבי בדברי תורה. הרב שפירא פנה אל הרבי ואמר לו "נו.. אמור משהו". הרבי הרצה לפניו במשך שעה ארוכה, בשקט ובמתינות, תוך כדי שהרב שפירא מקשיב ומעיר מידי פעם הערות קצרות. בסיום השיחה פנה הרב שפירא לאדמו"ר הריי"צ ואמר לו: "הרבי מליובאוויטש, לקחתם חתן גאון עולם". למחרת החתונה, הגיע הרב שפירא למלון בו שהה הרבי אחרי החתונה, כדי לתת לו מתנת חתונה את ספרו "שו"ת אור המאיר" כשעליה הקדשה בכתב ידו. הרבי והרב שפירא הסתגרו למשך כמה שעות בחדר צדדי בבית מלון ובסיומן יצא הרב שפירא בהתפעלות גדולה[2].
ביום י' בסיוון שנת תרצ"ב חיתן אדמו"ר הריי"צ את בתו שיינא בעיר לנדבורוב שבפולין והרב שפירא שלח מכתב ברכה לאדמו"ר הריי"צ לרגל נישואי בתו.
הרבי בהתוועדות פרשת צו שנת תשל"א, בהקשר לפירוש מסויים של רש"י, סיפר: "בחתונתי שהתקיימה בוורשה, נכח גם הרב ר' מאיר שפירא מלובלין, שהעניק לי במתנה את ספרו "אור המאיר" ולאחר מכן אף נטל חלק בשבע ברכות. מורי וחמי חבבו ביותר ורצה מאד שאשוחח אתו בלימוד.. התבוננתי אז בספר, ובין התשובות מצויה אחת העוסקת בפירוש רש"י זה הנידון עתה.. אל תחשדוני שאני בקי בכל ספרי השו"ת.. עיינתי אז (בתקופת החתונה) בספר, ומאז נשארו הדברים בזכרוני"[3].
אזכורים נוספים מהרבי לספרו "אור המאיר" של הרב שפירא מופיע בספר אגרות קודש של הרבי בנושא עיבור השנה[4], בליקוטי שיחות[5] וכן בביקור האדמו"ר מסדיגורא ביום ד' בתמוז תש"מ, הזכיר הרבי את שיחתו בלימוד עם הרב שפירא בחתונתו.
חיבוריו
- שו"ת אור המאיר - על מסכתות בש"ס
- מרגניתא דרבי מאיר - פירוש על הש"ס.
- הערות על הש"ס ורמב"ם
- אמרי דעת - אוסף חידושיו על הלכה ואגדה. הספר נאבד בבית הדפוס.
תלמידיו
- רבי ברוך שמעון שניאורסאהן - ראש ישיבת צ'בין, הוציא לאור ספר מחידושי רבו: "מרגניתא דרבי מאיר".
- רבי פנחס הירשפרונג - גאב"ד מונטריאול.
- רבי יצחק פלקסר - ראב"ד אגודת ישראל.
- רבי שמואל וואזנר - גאב"ד "זכרון מאיר".
לקריאה נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 237-240
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ↑ רבי יעקב שמשון שפירא היה נכד של רבי יעקב שמשון משפיטיבקה ומיוחס, בן אחר בן, לרבי פנחס מקוריץ. מצד אמו היה מצאצאיו של בעל ה"תבואות שור".
- ↑ על פי עדותו של הרב שמואל זלמנוב שהיה המלצר האחראי על השולחן המרכזי בחתונה, בו ישבו אדמו"ר הריי"צ, הרבי ושאר גדולי ישראל שהשתתפו בחתונה, ביניהם הרב שפירא. כמו כן, היה מלווה את הרבי (ה"שומר") בזמן שהותו בבית מלון לאחר חתונתו. עדותו הודפסה בשבועון כפר חב"ד גיליון 358.
- ↑ מדובר ברש"י על הפסוק (פרשת ויקרא ז, ב) "והסיר את נוצתו במוראתה".
- ↑ אגרות קודש, כרך כ"ד, אגרת ט'מ"ו הממוען אל אחיו של הרב שפירא. גם שם מתבטא הרבי "רשום בזכרוני".
- ↑ חלק י"א ע' 311.