יוסיפון (או ספר מלחמות היהודים) הינו ספר המיוחס ליוסף בן גוריון הכהן (או יוספוס פלביוס) הסוקר את היסטוריית עם ישראל על רקע קורות העמים הקדמונים, וביחוד היונים והרומיים, ומתרכז בעיקר בתקופת מפלת בבל ביד כורש ודריוש, וחורבן הבית ע"י טיטוס.

הרבה קורין היוסיפון - ונמצא בבית כו"כ. הדעות ע"ד [יוסיפון] ומחברו - הפוכות ומן הקצה אל הקצה. ובכלל: רוב המבקרים החפשים משמיצים אותו ורוב היראים משבחים אותו (ראה צמח דוד, סדה"ד ועוד), ומתרצים מש"כ בשבח הרומאים וכו' - מפני שהי' בשבי שלהם וחשוב בעיניהם ורצה לבטל גזירות על היהודים וכיו"ב

תוכן הספר

ספר יוסיפון מחולק ששה ספרים, כשכל אחד מן הספרים מתחלק לכמה פרקים. סה"כ ישנם 97 פרקים בספר.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

יחס חכמי ישראל לספר

חכמי ישראל הקדמונים האמינו כי יוסיפון נכתב בידי יוסף בן גוריון בן מתתיהו הכהן. כך מזכירו ר' נתן בעל הערוך.

רש"י בפירושיו על ספר דניאל[1] מצטט את ספר 'יוסף בן גוריון הכהן'.

ב'מדרש לקח טוב' עה"פ 'בראות המלך את אסתר' מובא סיפור ארוך בלי ציון מקור. והעיר על כך ר' שלמה אלקבץ בספרו 'מנות הלוי'[2] ש"..דברים הללו הלא הם כתובים על ספר דברי הימים ליוסף בן גוריון הכהן".

הרב דוד גנז, תלמידם של הרמ"א והמהר"ל, מסכם את ידיעות בני זמנו על ספר יוסיפון:

"יוסף בן גריון הכהן, ממיוחסי ושועי הכהנים שבירושלים ומשוח מלחמה. הוא חבר את ספרו אחר חורבן הבית ואם מקצת דבריו נראים קצת כסותרין את דברי רז"ל ... תדע מאחר שזה האיש היה גדול בחכמה ובתבונה איש צדיק וישר והוא קודם בזמן מחכמי הגמרא כמה מאות שנה. ראה את כל הנעשה בימיו, על כן אין אנו מחזיקים אותו לסופר בלתי נאמן, ומפני זה אנשים חכמים וידועים הלמו יחד סיפוריו וסיפורי חז"ל, באופן שאין דבריהם יהיו סותרים זה לזה."

"צמח דוד", חלק א', סימן תתכ"ט

אולם, במשך הדורות הוטלו ספיקות רבים באמיתת הספר. ההוכחה המרכזית היא אי- התאמתו לדברי חכמינו ז"ל בגמרא ובמדרשים. ומלבד זאת, מפאת שלא נמנה ספר זה על ספרי הקודש, סביר להניח הרשו לעצמם המעתיקים הרבים להוסיף בו סיפורים שונים מדעתם או לשנות פרטים כדי שיתאימו לקהל אליו ברצונם לייעד את הספר. ואכן אנו מוצאים פרקים שלמים שנמצאים בנוסחא אחת של הספר, ובנוסחא אחרת חסרים.


דעת רבותינו נשיאינו

הקריאה בו

אדמו"ר הזקן כותב בשו"ע על האיסור לקרוא בספרי הדיוטות בשבת, ומפרט בדיוק אילו ספרים מותר לקרוא ואילו אסור, כותב כך:

"..אבל אותן ספרי דברי הימים שיוצא מהם ענייני מוסר ויראת שמים כגון ספר יוסיפון וכיוצא בו מותר לקרותם אפילו בשבת אפילו כתובים בלע"ז (ומכל מקום אין ראוי לבני אדם להרבות בהם):."

שולחן ערוך אורח חיים, סימן ש"ז, סוף סעיף ל'. הדגש לא במקור

סמכותו

במענה לאחד ששאל על סמכותו של ספר יוסיפון, כותב הרבי.

"ובענין ס' היוסיפון — ידוע שכמה שינוים (וגם זיופים) הוכנסו לתוכו. ועניניו דורשים בקורת מומחה במקצוע. ובכללות שאלות כגון אלו ידועה הוראות חז"ל: היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי[3] (שבת קמ, ב). ובפרט כשספק אם גם ירקא הוא.."

לקוטי שיחות כרך ל' בהוספות לפ' בראשית (עמ' 277).

במקום אחר מעיר הרבי, שמעולם לא ראה שכינו את מחברו בתואר "רבי יוסף".[4]

אך אעפ"כ נראה כי במקום בו אין לחשש לזיוף, ניתן לסמוך עליו. לדוגמא במקומות ש'מסיח לפי תומו', כלומר דברים שאמר לא בשביל עיקר הסיפור אלא כפרטים הנלווים אליו.

הצמח צדק [5], מביא את העובדה שסיפר כל מיני סיפורי מופתים כראיה לכך שמקובל היה אצלם ש'הקורא בתורה ה' מדבר עמו'.

וכך גם הרבי מצטט את דבריו בנוגע לקני המנורה (האם היו באלכסון או בעיגול): יש אומרים אשר המנורות שנשבו על ידי טיטוס היו מהעשר מנורות שעשה שלמה (ראה יוסיפון פצ"ה - הוצאת הומינר).

וכן בליקוטי שיחות[6] מביאו הרבי כמקור לדבריו בנוגע לסיפור ההרג במודיעין, אך מציין ש"...לע"ע לא מצאתים מוזכרים בספרי פוסקי ישראל מלבד פעם א..."

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. י"א, ב.
  2. דף קמ"ד.
  3. כלומר, גם אם ישנה אפשרות לאכול ירק, עדיף כבר לאכול בשר ודגים.
  4. לקוטי שיחות כרך כ"ג, בהוספות לחג השבועות (עמ' 345).
  5. ספר הליקוטים אות מ"ם, עמ' א'תקסה.
  6. חט"ו עמ' 368 הע' 17.