חלוקת דולרים
חלוקת דולרים הוא שמו של המעמד בו חילק הרבי דולרים לצדקה לקהל, מעמד זה היווה תחליף ליחידות פרטית.
היסטוריה
ההזדמנות הראשונה בה החל הרבי לחלק בפומבי דולרים לצדקה, היתה בהתוועדות ח"י אלול תשל"ד, בה הודיע בסיום ההתוועדות כי יחלק לקהל דולרים לצדקה באמצעות שלוחיו, ה'טנקיסטים' הפועלים להפצת מבצעי המצוות באמצעות טנק המבצעים.
נוהג זה התבסס במהלך שנת תשל"ה בה עודד הרבי באופן מיוחד את היציאה למבצעים באמצעות ה'טנקים', ועד שהדבר הפך לנוהג של קבע.
במקביל להתבססות חלוקת הדולרים באמצעות טנקיסטים, הפסיק הרבי בשנת תשמ"א לקבל קהל ליחידות פרטית (בשנים הראשונות שלש פעמים בשבוע ובשנים המאוחרות יותר פעמיים בשבוע). מאחר ורבו המבקשים להכנס ולא הייתה אפשרות לקבל את כולם הופסקה היחידות למעט מקרים מיוחדים, בשנת תשמ"ב הופסקה היחידות הפרטית לחלוטין ובמקומה באה היחידות כללית שהייתה בזמנים קבועים.
בשנת תשמ"ו ביום י"א ניסן החל הרבי לחלק דולרים לצדקה בימי ראשון, כשהוא עומד בעצמו שעות ארוכות ומברך לברכה והצלחה את העוברים לפניו ומעניק להם דולר לצדקה. החלוקה נערכה במבואת הכניסה ל-770 בסמיכות למשרדו הפרטי של הרבי[1], ובמהלך החלוקה יכלו המעוניינים בכך לומר לרבי מספר מילים בקצרה, ולהיוועץ בו או לבקש את ברכתו, וכן להעניק לו באופן אישי מתנות וכיוצא בזה.
הרבי התבטא מספר פעמים כמענה לאנשים שרצו להכנס ליחידות פרטית שיכנסו ל"יחידות דעתה" - חלוקת דולרים לצדקה.
החלוקה
החלוקה ארכה שעות ארוכות בהן עמד הקהל בתוך ארוך ומסודר שהיה משתרך במסדרונות 770 ומחוצה לו בשדרת איסטערן פארקווי, בכדי לזכות לעבור אצל הרבי ולקבל את ברכתו, קהל הגברים היה עולה מהזאל הגדול לקומת הכניסה ומשם היה יוצא החוצה דרך משרדו של המזכיר הרב יהודה לייב גרונר ואילו הנשים היו נכנסות מהדלת של הזאל הקטן ויוצאות דרך הדלת הראשית. אורך הזמן שנקבע לכל אדם היה שניות מספר, פרט לאנשים להם בקשות או שאלות מיוחדות שניצלו הזדמנות זו כדי להתייעץ עם הרבי לפי הצורך.
עם הדולר אותו העניק הרבי לכל אחד מהעוברים הייתה מלווה בדרך כלל ברכת "ברכה והצלחה", או כל איחול אחר לפי הבקשה והעניין. אלפי סיפורי מופת שמימיים התרחשו בשעות אלו של חלוקת דולרים.
במעמד זה עברו כל גווני האנושות; חסידי חב"ד ושאר כל הזרמים, עדות, חסידויות ואנשים פשוטים, שרים, חכי"ם, פוליטקאים, אנשי מדע, רוח, הגות ומחשבה, עיתונאים וגם גויים.
כשנשאל מדוע דווקא דולר, הסביר הרבי את הנוהג בדברים שחותנו אדמו"ר הריי"צ נהג לומר לעתים תכופות: "כאשר שני יהודים נפגשים, עליהם לראות שתצא מכך תועלת ליהודי שלישי". הרבי רצה להפוך את פגישתו עם כל אחד ואחד מ'סתם פגישה' לאירוע נעלה - שליחות מצווה לתת את הדולר או חילופו לצדקה; הוא ביקש שכל אחד ואחד יהיה מעורב בקיום מצווה ועשיית מעשה טוב - ובפרט כשהיה מדובר במצווה שאדם שלישי נהנה ממנה.
האנשים שזכו ליטול-חלק באירגון המעמד מציינים כי למרות השעות הארוכות ולמרות מספר העוברים הרב, הרגיש כל אחד מהעוברים איך שבאותן שניות של מפגש תשומת לבו של הרבי מופנית אליו בלבד, כאילו היה הוא המבקר היחיד שנפגש עם הרבי באותו יום. באחת הפעמים כשנשאל הרבי כיצד אינו מתעייף חייך והשיב: "כל יהודי הוא יהלום - ואיך אפשר להתעייף מספירת יהלומים?"
בנוסף למעמד "חלוקת דולרים" המפורסם, היו פעמים רבות ובפרט בשנים האחרונות (תש"נ - תשנ"ב) בהם נהג הרבי לומר שיחות קודש אחרי תפילת ערבית (בעמדו ליד הסטנדרט שעל גבי בימת התפילה) כשבסיומם חילק שטרות של דולר לקהל שנכח בבית המדרש, חלוקה זו התנהלה בזאל למטה ולא ליד חדרו. חלוקה זו הייתה שונה מהחלוקה הרגילה בכך שחלוקה זו יועדה מבחינת הרבי רק בשביל מטרת חלוקת הצדקה ונוהלה בצורה מהירה, ולא כבחלוקה של ימי ראשון שבה הייתה האפשרות לכל אחד לפנות אל הרבי לשאול בעצתו ולבקש את ברכתו.
בנוגע לחלוקת הדולרים אמר הרבי בהתוועדות קודש שבת פרשת נשא ה'תנש"א:"וממשיכים את כל זה בימות השבוע, החל מיום ראשון-"יום אחד", שבו "היה הקב"ה יחיד בעולמו", ובדוגמתו בעבודת האדם - המשכת וגילוי בחינת יחידה שבנפש, שהיא הכלי ל"יחידו של עולם". ובפרט שבו הונהג לאחרונה להוסיף במצוות הצדקה (וכבר נתפשט המנהג כן בכמה מקומות), וכיון שנהוג כך למעלה משלש שנים הרי זה נעשה ענין של "חזקה" וחוזק, ולא שייך בזה ענין של שינוי והפסק כו'".
לקריאה נוספת
- זורע צדקות - מצמיח ישועות - אימרות וסיפורי מופת ממעמד חלוקת הדולרים, תשנ"ג.