יהושע בן נון
יהושע בן נון היה משמשו ותלמידו המובהק של משה רבינו, ונתמנה על ידי משה בציווי הקב"ה, להתמנות למנהיג ישראל אחרי פטירתו. הנהגתו על עם ישראל מתוארת בעיקר בספר יהושע.
מנהיג יחיד
למרות שבדורות המאוחרים יותר מקובל היה שמשרת המנהיג היתה מחולקת בין נשיא סנהדרין לבין האב"ד, שבעוד שנשיא הסנהדרין היה המנהיג בתחום התורתי והכריע את כל הספקות, היה האב"ד המנהיג בתחומים האחרים של כלל ישראל[1] - למרות זאת היה יהושע המנהיג היחיד שבדורו.
הרבי מסביר כי הסיבה לכך היא, שבשונה למסירת התורה בכל הדורות, שהיתה באופן של "קבלה" מהחכם ובני דורו, בשונה מכך היתה מסירת התורה ממשה ליהושע, והיא היתה באופן של "מסירת התורה", ויהושע היה בדרגה מלאה של נשיא שהוא כמלך ממש, מכיון שהתורה בדורו היתה על ידו בלבד, וכמשה רבינו עצמו.
באופן זה של מלוכה מוחלטת, הרי שהחלוקה של "נשיא" ו"אב"ד" הינה סתירה לכלל הידוע ש"אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד".
והסיבה לכך הינה מכיון שהרמב"ם מגיד את תפקידו של המלך - להנהיג את חוקי התורה שהקבעים על ידי הסנהדרין, ולכן גם השררה בעם אינה דבר נםרד מנשיאותו התורתית, שהרי גם שררתו הינה להנהיג את חוקי התורה.
אופן הסמיכה של יהושע בן נון
למרות שאופן הסמיכה של מלכי ישראל הינו על ידי משיחה בשמן, וכך היה אצל שאול המלך ודוד, שונה בכך היה יהושע שנתמנה על ידי סמיכה.
את ההבדל מסביר הרבי, מכיון שכאמור יהושע בן נון ומשה רבינו עיקר נשיאותם היתה נשיאות ושררה תורתית שהינה להנהיג את חוקי התורה, ושררתם היתה רק בטפל לנשיאותם בתורה, ולכן גם מינוי הנשיאות היצה באופן שממנים חכם - על ידי סמיכה.
בכך מובנים דברי הרמב"ם שהמלך הראשון היה שאול. למרות שגם משה רבינו ויהושע היו מלכים, היתה מלכותם באופן של נשיאות תורתית בעיקר, בשונה ממלכות שאול המלך ודוד המלך. [2].
הערות שוליים
- ↑ ראו גם בערך תנא.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ג, עמ' 208 (193).