אברהם גנין
בצעירותו
נולד בשנת תרע"ט בעיירה קושטיקוביץ שברוסיה הלבנה, כ-30 קילומטר מהעיירה החסידית קלימוביץ', לאביו ר' יחזקאל ולאמו מרת ביילא[1]. אביו היה יהודי ירא שמים שנאלץ לברוח ולהסתתר כל הזמן מאימת הקומוניסטים.
בצעירותו למד תקופה אצל הרב המקומי, עד שהלה נעצר. לאחר מכן, עבר ללמוד בבית ספר יהודי-קומוניסטי עד שנזרק כעבור תקופה קצרה בעקבות תקרית שהיתה לו עם תלמיד אחר ממשפחה קומוניסטית נחשבת.
לאחר שכבר לא למד החל לעזור בפרנסת הבית מאחר שאביו נאלץ להסתתר, הוא התחיל לעבוד בתור שוליה של נפח, ועסק בזה עד 1939.
במוסקבה
בפרוץ מלחמת העולם השניה גוייס לצבא האדום, ושירת באירן ואחר כך במוסקבה וב-1943 איבד את רגלו מפצצה גרמנית. כשנה שלמה שהה בבתי רפואה, עד שנרפא.
כשיצא מבית הרפואה התגורר אצל דודו במוסקבה, והתפרנס מעשיית מפתחות. יום אחד נודע לו שיש בית כנסת באיזור, ובעקבות זה התחיל להופיע בבית הכנסת מרינה רושצ'ה. שם התחיל ר' ישראל פינסקי לקרב אותו וללמד אותו על יהדות.
מיני אז נהיה לאחד הפעילים הבולטים שם. עד בואו היה כל שבת קידוש קטן, ואילו עם בואו התחיל לארגן כל שבת חלות והרינג ומשקה בכמות גדולה שתספיק להתוועדות גדולה בשבת. מדי שבת היו מתחילים את ההתוועדות עם לימוד פרק תניא, אחר כך היו אומרים הרבה לחיים ומנגנים ניגונים חסידיים, ואלו שהבינו היו קוראים בקול שיחות של הרבי, שגונבו לרוסיה במחתרת. כמו כן היה מארגן התוועדויות מדי פעם בבתי אנ"ש, במיוחד כאשר הגיעו שלוחים מהרבי.
במוסקבה גם התחתן עם אשתו מרת אספיר שהגיעה מבית קומוניסטי שדיברו בו אידיש. במשך תקופה התגורר בבית חותנו, והם הציקו לו בשל פעילותו ועקשנותו לשמור על הלכות כשרות.
מידי שבת היה צריך ללכת מרחק הליכה של כשעה וחצי לבית עם רגל אחת. הוא היה מגיע בשבת בבוקר, ונשאר בבית הכנסת עד מוצאי שבת.
כמו כן שימש כ"שר האוצר" של המחתרת החב"דית, והיה דייקן גדול בכל הקשור לכספי ציבור[2].
כמוהל
מכיון שבמוסקבה היה רק מוהל שמל ילדים קטנים (ר' מוטל ליפשיץ) אולם מוהל למבוגרים לא היה, התחיל ביוזמת ר' געטשע וילנסקי, לערוך בריתות ליהודים שנזקקו לכך.
אופן סידור הברית היה כזה: יהודי היה מגיע לקיוסק שלו בשוק (שם היה עוסק בעשיית מפתחות), ואומר שנשלח על ידי ר' געטשע. הוא היה סוגר את החנות, והיה קושר ליהודי את העיניים ולוקח אותו ברכב לבית שהיה אמור להתקיים בו הברית מילה. שם היה הוא מברך ומבצע את החתיכה, ולידו עמד רופא יהודי מסויים (שהסכים לבוא למרות שלא היה שומר תורה ומצוות) שהיה משלים וחובש. ר' געטשע היה עושה את המציצה ונותן את השם היהודי החדש.
בכל פעם היו עורכים את הברית בבית אחר, הוא היה מחפש בין אנ"ש מי שיסכים – למרות הסכנה שבדבר – לערוך את הברית בביתו. בשלב מסויים אשה חב"דית זקנה בשם "בבושקה טשארנע" נידבה את ביתה, ומיני אז היו עושים שם את הבריתות.
מכל רחבי רוסיה בערים שבהם פעלה המחתרת החב"דית שלחו אליו יהודים מבוגרים על מנת למול אותם, ופעמים רבות אחד שנימול הביא אחר כך את כל משפחתו.
בשל פעילותו העניפה נעצר ונחקר פעמים רבות על ידי הקג"ב, אולם הוא לא נרתע והמשיך בפעילותו. הציעו לו גם לעבוד כמלשין, אולם הוא התעקש על כך שאינו מבין אידיש ורוסית ולכן אינו יכול לעשות זאת.
בניית המקוה במרינה רושצ'ה
יום אחד הודיעו לו, אשר הרבי רוצה שיבנו מקוה מחתרתי בבית הכנסת מרינה רושצ'ה והטיל את המשימה עליו.
בדרך לא דרך הצליח להשיג חומרים לבניה, ובבניה בפועל התעסק ר' אלכסנדר לוקצקי. בעקבות הלשנה הגיעו שוטרים לסגור את המקוה, והוא התעקש שהם לא בנו מבנה חדש, אלא רק תיקנו צינורות שנסתמו במבנה ישן.
כמו כן, כאשר השלטונות הרסו את בית הכנסת, השתדל הוא להשיג חומרים על מנת לבנותו מחדש.
אצל הרבי
כאשר הוקל קצת המצב ברוסיה, החליט לנסוע לרבי. לאחר שאסף כסף, השיג אישורים, וקנה כרטיס – החליט שצריך להביא לרבי מתנה.
הוא קנה בקבוק משקה וערך התוועדות. בהתוועדות השתתפו הרבה מאנ"ש ובעלי התשובה מהישיבה. הוא עבר עם הבקבוק בין כל השולחנות, ניגש מאחד לאחד וביקש מכל אחד להגיד לחיים ולאחל לרבי בריאות ואריכות ימים, ושיזכה להביא את הגאולה השלמה. אחרי שכולם בירכו כתב דוד קרפוב על הבקבוק מה איחלו החסידים.
כשהגיע לבית הרבי בט' שבט תשמ"ט, הציגו אותו לפני הרבי, וכשאמר שהוא עושה את כל הבריתות אמר לו הרבי "איהר האָט אברהם אבינו אויף אייער זייט" [=יש לכם את אברהם אבינו לצידכם].
הוא הגיש לרבי את הבקבוק, והרבי נתן לו דולר עבור מרינה רושצ'ה. כשהרבי עלה לאחר התפילה הסתובב לכיוונו ועודד.
כמו כן נתן לו הרבי דולר עבור ר' געטשע.
סוף ימיו
בשנת תשנ"ב הדליק את המנורה המרכזית במוסקבה בתוכנית ה"חנוכה לייוו".
נפטר בכ"ז אב תשנ"ט, ונקבר בבית העלמין בקרית מלאכי.
הערות שוליים
- ↑ ע"פ מצבת קבורתו.
- ↑ מעדות ר' משה לברטוב בשבועון כפר חב"ד גליון 490, במדור "קוראים/כותבים".