גטו קובנה
גטו קובנה שכן בעיר קובנה שבליטא, באזור סלובודקה[1] שבעיר, בו נמצאה שכונת היהודים במשך דורות.
סלבודקה הייתה מיושבת ביהודים חרדים, רובם ליטאים ומיעוט חסידים, עם אופי חיים יהודי תורני. "ישיבת סלבודקה" הייתה מהישיבות המופרסמות באותה תקופה. הסיבה להתיישבות היהודית במקום נבעה מסיפוח שטח העיר לרוסיה הצארית ובעקבות כך האיסור ליהודים להתיישב בערים הגדולות (תחום המושב).
הקמת הגטו
| " | עם הקמת הגטו נפתחו מניינים.. מניין שני היה אצל החסיד הרב פייביש זיסמאן, שם היה מניין של אנשי חב"ד בגטו. ביום שישי לפני קבלת שבת, היו לומדים שם תניא. בשבת היו עורכים שלוש סעודות ואומרים חסידות | " |
– אלחנן פרסון, יהדות ליטא | ||
בקיץ תש"א הקימו הנאצים בסלבודקה את גטו קובנה, ואיכלסו בו 29,760 יהודים, בתוכם כמאה משפחות מקהילת חב"ד בקובנה.
החיים החסידיים בגטו
למרות החיים הקשים מנשוא שהיו בגטו, השמחה והחיות החסידית לא נעלמו מפניהם של חסידי חב"ד. יו"ר "מועצת הזקנים" (יודנראט[2] בגטו, מר אברהם תורי (גולוב) מתאר בספרו "גטו יום יום" את ה"בר מצווה" של לייבל זיסמן, בנו של ר' פייביש:
בדרכי נתקלתי בסוכה, דלתה הייתה פתוחה לרווחה. ואפשר היה לראות בתוכה יהודי מזוקן ולראשו כובע שחור. הוא היה לבוש בגדי חג ופניו קרנו משמחה. בסוכה ישבו עוד מספר אנשים. הם שרו ניגון חסידי וליוו אותו במחיאות כפיים וברקיעת רגליים. הם שרו בהתלהבות ובדבקות, כאילו לא היו קיימים בעולם גטו ושליטים גרמניים.
כאשר ראה אותי, יצא היהודי המזוקן מן הסוכה. הוא אחז בשרוולי ושאל שאלת תם: "מה אתה עושה בסוכות בסביבתנו? שלום עליכם! ויום טוב שמח!" הוא היה שרוי במצב רוח מרומם ואף נראה כי לגם כוסית משקה לכבוד החג. הוא לא הקשיב לתשובתי, שאני ממהר לפגישה.
- "האם כבר ישבת בסוכה השנה?" חקר אותי היהודי המזוקן.
- "לא', עניתי. 'לא היה לי זמן. תסלח לי, אני ממהר".
היהודי, זיסמאן שמו, והוא אגב מכר שלי, סוחר מקובנה וחסיד. הוא הסתכל עלי בתימהון, כאילו הייתי כופר בעיקר. הוא תפס בזרועי ומשך אותי לתוך הסוכה. 'נא להיכנס' רעם בקולו.
- ואני שוב:"אני ממהר לפגישה בענייני הכלל".
דבריי לא השפיעו על היהודי המזוקן. 'אין דבר רק לרגע', הוא הושיב אותי בכוח על ספסל בסוכה.
הוא רמז לאשתו דרך החלון של הסוכה וזו נכנסה מיד לסוכה ובידיה יי"ש ועוגה. הוא בעל שמחה, היהודי המזוקן. בנו נהיה היום בר מצווה, הוא ביקש ממני לשתות כוסית יי"ש ולברך את ברכת 'שהכל', וכמובן לטעום מן העוגה. תוך כדי דיבור פצחו היהודים שוב בניגון.
.. היהודים שרו בדבקות ובאמונה בחסדו של השם יתברך, ואני שכחתי את עצמי ואת שליחותי הציבורית והצטרפתי לניגון ולאמונה... במשך כל היום הייתי תחת הרושם הטוב של אווירת החג בסוכת החסידים. קינאתי בחסידים על יכולתם להשתחרר מעול הגטו
.
המניין החסידי התקיים בביתם של משפחת זיסמן, והיא גם הייתה מהבודדים שהקימו סוכה בחג הסוכות.
בגטו התעללו הנאצים במיוחד ביהודים בעלי זקן והדרת פנים מיוחדת, מה שגרם לכמעט כל יהודי הגטו להוריד את זקנם. היחידים שנותרו עם זקן מלא היו ר' פייביש והרב אברהם דובער שפירא, רבה של קובנה, שהיה מרותק למיטת חוליו.
חיסול התושבים
בז' חשוון ערכו הנאצים "אקציה" בילדי הגטו. השמועות על האקציות הנוראיות הגיעו לגטו עוד לפני שערכו זאת הגרמנים אצלם, ומשפחות רבות החביאו את ילדיהם במקומות מסתור. כשהתחילו הגרמנים באקציה גילו שחסרים להם הרבה יהודים ולצורך כך תפסו את אנשי "המשטרה היהודית", ואחרי עינויים קשים חלקם נשברו וגילו על מקומות מסתור.
במהלך החיפושים אחר הילדים מצאו את ילדו של ר' פייביש, חיים ישראל, ולקחו אותו יחד עם אביו ל"פורט התשיעי"[3] שם נרצחו. באותה אקציה נרצחו 9,000 יהודים. לאחר מכן העבירו 6,000 נוספים למחנות עבודה. עד לשנת תש"ג נותרו רק כ-4,000 יהודים בגטו.
בתחילת חודש חשוון העבירו 2,800 יהודים למחנות עבודה באסטוניה, כשאת הקשישים והילדים הנותרים שלחו לאושוויץ.
עם התקרבות הצבא האדום הועברו שארית הפליטה לתוככי גרמניה. בתום המלחמה נותרו מיהודי קובנה רק כ-2,000 יהודים (8 אחוז בסה"כ).
חסידי חב"ד שנרצחו בגטו
(רשימה חלקית[4])
- פייביש זיסמן
- יהושע אייזיק ברוך
- סנדר בלוי
- חיים ישראל זיסמן, ילדו של ר' פייביש
התעניינות הרבי הריי"צ במצבם של יהודי הגטו
בשנת תש"ו כשר' דובער ולייבל זיסמן נכנסו ל'יחידות' אצל הרבי הריי"צ התעניין אצלם הרבי אודות מצבם של כמה מהחסידים מהקהילה בקובנה (כמו המשפיעים יהושע אייזיק ברוך וסנדר בלוי), וכשסיפרו לו שנרצחו החל הרבי לבכות.