יין המשומר
בסיומה של הסעודה הגדולה שתתקיים לעתיד לבוא, יפנה הקב"ה לצדיקים ויבקש מהם לברך, כולם יסרבו מלבד דוד המלך שיאמר "אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר 'כוס ישועות אשא'". ואז יתנו לו לברך ברכת הזימון, על כוס של ברכה שימלאו ביין המשומר.
מקורו של היין
הגמרא[1] מביאה את פירושו של רבי יהושע בן לוי לפסוק "עין לא ראתה"[2] (שמשמעותו של הפסוק היא, שיש דבר שלא נגלה לאדם מעולם, ואפילו לנביאים): זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית.
ומבואר[3], שזה שאמרו משומר בענביו, הוא מכיון שכל יין קודם שסחטו אותו מהענבים לא פג טעמו, אבל יש לו חסרון שהשמרים עם היין מעורבים, ולאחר שסחטוהו אז בעמדו קצת אחר שפסק תסיסתו נופלים השמרים לשולי הכלי ונשאר היין צלול מהשמרים אבל אי אפשר שלא יפיג טעמו קצת, אבל זה היין הוא בעודו בענביו הוא משומר, כלומר שכבר הוא נקי משמריו בעודו בענביו.
הריקאנטי מבאר[4], כי עץ הדעת היה עץ הגפן, וחוה הגישה לאדם הראשון מאותו יין המשומר.
במדרש[5] לומדים כי עתיד הקב"ה להשקות את ישראל מאותו היין מהפסוק[6] "והיה ביום ההוא, יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב". דבר זה יבוא כשכר על זה שבני ישראל הערו את נפשם למיתה בגלות, ועסקו בתורה המתוקה מדבש. אשר נמשלה ליין[7].
בפנימיות העניינים
| ערך מורחב – יין • כוס של ברכה • ברכת הזימון |
בתורת החסידות מבואר, שישנם ב' אופנים בשמחה - יש שמחה שמורגשת באדם (שהוא מרגיש שהוא שמח), ויש שמחה שאינה מורגשת (שהוא לא מרגיש את עצמו כלל).
הדרך להגיע לשמחה היא באמצעות יין. וכמו שכתוב "יין ישמח לבב אנוש", ו"תירושי המשמח אלקים ואנשים". ובזה עצמו יש שני סוגי יינות - יין המשכר ויין המשמח.
חז"ל אומרים שבחטא עץ הדעת העץ היה "גפן" בעל ענבים אדומים (או שחורים), והם מפרטים את החטא - ש"אשכול של ענבים סחטה לו". ומבואר בתורת החסידות, שהחטא היה - שחוה גילתה את מה שהיה בהעלם. דהיינו, היין שאותו סחטה חוה היה ממדרגת הבינה, והיא גילתה אותו, והוא נמשך והתגלה בעולמות בי"ע. אולם זה היה רק "עץ הדעת", שאותו היא גילתה.
אבל את "עץ החיים" - גפן בעל ענבים לבנים (ירוקים) - היא לא גילתה. דהיינו, שאת דרגת היין שבחכמה, שבה יש ביטול לגבי הכתר, ועל כן גם השמחה המגיעה ממנו היא בלא הרגשה - היא לא גילתה.