תניא מהדורא קמא
תניא מהדורא קמא הינו הנוסח של ספר התניא כפי שהופץ בין החסידים בהעתקות ו"קונטרסים", בטרם החליט אדמו"ר הזקן להדפיסו בשנת תקנ"ט, אז הכין מהדורא בתרא שהיא הנדפסת עד היום.
המעורבות של הרבי בכל שלבי הדפסת הספר הזה, היו מן המיוחדות גם בשדה הספרים שתמיד זכה להתייחסות מיוחדת מהרבי. כל פרט ולו הקטן ביותר בקשר לעריכה קיבל מענה מפורט מהרבי בכתב. מאות תשובות בלי כל גוזמה.
הרקע להדפסת התניא מהדורא קמא
בחודש חשוון תשל"ח הגיעו מספר ארגזים של ספרים וכתבי-יד מפולין. בין כתבי-היד היו הרבה ענייני חסידות מרבותינו נשיאינו שעדיין לא ראו את אור הדפוס. למרות מצבו הבריאותי של הרבי באותו חודש (מייד לאחר המאורע הידוע בליל שמיני עצרת תשל"ח), יצא הרבי לספרית ליובאוויטש לראות את הספרים, ונתן הוראות שונות בנוגע אליהם.
את עבודת ההוצאה-לאור של כתבים אלה החל הרבי מאוחר יותר. בקיץ תשל"ח, הורה הרבי בהתוועדות להוציא-לאור את ה"תניא מהדורא קמא".
התפקיד הוטל על ה"ועד להפצת שיחות", כהוראת הרבי שעבודת קודש זו צריכה להיעשות דווקא ע"י "תמימים".
בוקר אחד קרא הרב חודקוב למשרדו את אחד מחברי הועד, ונתן לו את "בוך אמרי בינה", שהכיל את כתב-היד של תניא מהדורא קמא. בתוך הספר הייתה מונחת פתקא קטנה בכתב ידו של הרבי:
"תניא בכו"כ שינויים. פ"ל ופל"ב - עדיין לא (נכתבו ו)הוכנסו".
הרב חדקוב מסר את הביכל, ואמר שהרבי הורה להכין על פי עותק זה מהדורה מדעית.
"מהדורה מדעית"
בתקופה שהוכן לדפוס הספר "לקוטי פרושים" לתניא, שלל הרבי שיסדרו מחדש את ספר התניא, והורה להשאיר את צורת העמוד הנוכחית, כאשר לאחר צילום מכל פרק יבואו הפירושים.
על פי תשובה זו התבקש לכאורה, שגם כאן ידפיסו את התניא כרגיל, ורק בסוף יבואו שינויי הנוסח שב"מהדורא קמא". ברם, צורה כזאת לא עונה בדיוק להגדרה "מהדורה מדעית".
חברי הועד הפנו את השאלה לרבי, וציינו את תשובתו הקודמת של הרבי בנידון. הרבי התייחס לאותה תשובה והוסיף לה את הנימוק: "כי בכל האפשרי - אין לשנות מהס' שהדפיס אדמו"ר הזקן"; אך בהתייחסו לספר הנוכחי הורה הרבי שיש להכין מהדורה מדעית, כלומר, ש"פנים" הספר יהיה הנוסח של ה"מהדורא קמא". עם זאת, כדי לשנות ככל הפחות הורה ש 1) הכותרת בראש כל עמודי הספר תהיה דווקא "לקוטי אמרים"; 2) להיצמד לנוסח של המהדורה קמא "אלא שלא יהיה עמוד על עמוד", כלומר, שהספר לא יהיה בסדר ובצורת העמוד של "הספר שהדפיס אדמו"ר הזקן".
הוראות הרבי
מאות תשובות והוראות ניתנו על ידי הרבי. בין השאר הרבי הורה שיחפשו כתבי-יד נוספים של ה"מהדורא קמא", כך שה"פנים" יהיה על-פי כתב-יד אחד ובשולי הגליון יבואו שינויי הנוסחאות שבכתבים האחרים.
בשלב מסויים הבחינו העורכים בעליל כי כתב-היד שהרבי נתן בעת שהורה להדפיס את ה"מהדורא קמא" ("בוך אמרי בינה"), מדוייק הרבה פחות מכתבי-יד נוספים. במיוחד שבה אותם כתב-יד מסויים שהרבי מסר להם בשלב מאוחר יותר, שהיה ברור ומדוייק ביחס לכל האחרים.
התגלית הזאת הגיעה כאשר חלק גדול מפרקי הספר היה כבר מוכן לדפוס, אך בכל זאת שאלו על כך את הרבי, ותשובתו הייתה שבהתאם לכך צריך אכן לשנות וה"פנים" צריך להיות הנוסח של אותו כתב-יד.
במהלך הכנת הספר כתב הרבי יותר מפעם אחת, שבהתאם לנראה מכתבי-היד השונים בהכרח לומר שלספר התניא היו "יותר ממהדורא אחת" בטרם הדפסתו ולא רק מהדורא אחת, ו"אי אפשר לומר אחרת".
בשלב מאוחר יותר הורה הרבי גם לציין עובדה זו במבוא לספר: להעיר בהקדמתם שהלשון קמא אינו מדויק כי (עכ"פ דכו"כ שינוים) קרוב לודאי, שהיו הרבה יותר ממהדורא אחת לפני מהדורא הסופית
צוות העבודה
את העבודה כאמור, מסר הרבי ל"ועד להפצת שיחות". על עבודת העריכה ניצחו הרב נחמן שפירא והרב לייבל אלטיין, ועל הצד הטכני הרב זלמן חנין והרב שלום ג'ייקובסון.
עוזרים נוספים היו הרב דוד אולידורט, הרב שמחה זיסל פיקרסקי והרב שלום דובער ליפסקר, שעבדו בעיקר על השוואת כתבי-היד ועל הגהת החומר.
מכיוון שעבודה זו שייכת בעצם לקה"ת שתחת ה"מרכז לעניני חינוך", ולא ל"ועד להפצת שיחות" שתפקידו הוא הוצאת הלקוטי שיחות, הורה הרבי שה"מרכז" ישלם לוועד על השעות שהקדישו לעבודה זו. חברי הוועד היו מכניסים לרבי דו"ח עם חשבון שעות מפורט, והיו מקבלים את התשלום מה"מרכז".
בתקופת הכנת הספר, הרבי גם היה מזדרז ביותר בהגהת ה"ליקוט" השבועי, כדי לאפשר לחברי הוועד להקדיש זמן רב יותר לעבודה על הספר.
דרישת הרבי לעבודה בקצב מהיר
בשלהי שנת תשמ"א התקבל פתק חריף ביותר בכתב-ידו של הרבי על הקצב האיטי של העבודה, ממנו הובן שהרבי מעוניין שהספר יודפס בזמן הכי קרוב.
מכאן ואילך נכנסה העבודה לשלב חדש: הרבי דרש דו"ח מידי שבוע על התקדמות העבודה אליו יצורפו הדפים שהוכנו באותו שבוע לדפוס. מידי יום שישי היה נכנס הדו"ח לרבי.
באותה תקופה כבר נעשתה רוב העבודה של השוואות הנוסחאות, אך הרבי הורה שבנוסף לכך יכינו העורכים גם הערות בהן יצויינו בדרך אפשר הסיבות לשינויים שבין ה"מהדורא קמא" למהדורא הסופית של ספר התניא.
עבודה זו הייתה אז ממש בשלביה הראשוניים, ולמרות שמדובר בעבודה ענקית - הן מבחינת עריכת החומר והן מבחינת הסידור מחדש של כל העמודים - הרבי לא נתן שהדבר ייגרע מהקצב המהיר.
בשלב מסויים הועלתה בפני הרבי האפשרות שהספר יודפס בדפוס של ה"ועד להפצת שיחות", הנמצא בבנין המשרדים שמעל הזאל הגדול ב-770 (צעד שהיה די נדיר). הרבי הסכים לכך, אך ברוח הקצב המהיר שדרש, צירף להסכמתו את ההוראה: כיוון שכך, אין צורך להמתין לגמר הכנת כל הספר ואז למוסרו לדפוס, אלא להדפיס לאלתר כל "בויגן" שנגמרה הכנתו.
העורכים היו גומרים מספר מספיק של דפים, ומייד היו עולים דפים אלה על מכבש הדפוס. הדבר זירז באורח ניכר את העבודה, כך שבסיומה היה אפשר מייד למסור את הספר לכריכה.
גמר המלאכה
בט"ז כסלו תשמ"ב, ערב שבת קודש פרשת וישלח, נגמרה הדפסת ה"בויגן" האחרון של הספר. הרב זלמן חנין נסע מיד לכריכיה כדי שיוכל למסור לרבי את הספר כרוך לקראת שבת.
את התוועדות אותה שבת - פרשת וישלח - הקדיש הרבי לסיום הדפסת הספר. הרבי נכנס להתוועדות עם הספר החדש, ובאחת השיחות פתח את הספר וביאר שלושה שינויים שבין ה"מהדורא קמא" למהדורא הנדפסת של ספר התניא (ההתועדות במלואה מופיעה ב ספר התוועדויות תשמ"ב" חלק א').
ההתוועדות הייתה רצופה התבטאויות שמיימיות על גודל הענין ("בזה תוקן מה שאדמו"ר הזקן רצה בזמנו שספר התניא יודפס לפני י"ט כסלו שאז לא יצא הדבר לפועל"); שבחים לעושים במלאכה על העבודה שהושקעה כדי לסיים את הספר כל כך מהר ("לא היה אצלי אפילו בגדר של אמונה שהדבר אפשרי, אלא רק אמונה בכח של חסידים"!) הרבי גם קישר את הדבר לגאולה: "בזכות זה אפשר לתבוע מהקב"ה שגם הגאולה תבוא באופן כזה מהיר".
מהדורא מתוקנת של הספר
במוצאי אותה שבת הרבי הוציא פתק בכתב-יד-קודשו:
ב"ה מוצש"ק בהמשך להמדובר בההתועדות דרעד"ר (דרעווא דרעווין) בביהכנ"ס וביהמ"ד כדאי שיתחילו במהד"ת דלקו"א מהד"ק [במהדורא תנינא דלקוטי-אמרים מהדורא קמא] בערב יט"כ [י"ט כסלו] ע"מ לגומרה לכ"ד טבת להגי' עוה"פ וכו' (ואפשר שימצאו עוד כת"י) בתור התחלה וכו'
הרבי רצה שמיד תחל העבודה על הוצאת מהדורא מתוקנת של הספר. הרבי ציין שיתכן וישנם עוד כתבי-יד, ואכן מייד בימים שלאחר מכן נתגלה כתב יד נוסף של ה"מהדורא קמא". בתור השתתפות ו"התחלה" ציין הרבי שלושה ציונים-תיקונים על הכרך שניתן לו.
שלושה מאותם ששה ציונים ציין הרבי על דף ה"מפתח" בתחילת הספר: 1) הרבי החליף את הסדר ברשימת ההוספות שיהיה כתוב: "כת"י התניא - רשימה קצרה". 2) הרבי הורה לרשום את מספר ה"כרטיס דספריית הקונגרס" בארה"ב של הספר (הוראה שנתקבלה בייחס לספרים שונים). 3) על אופן תרגום המילים "מהדורא קמא" לאנגלית (דאפןרבדומשצ דוםןרשה צםרכ) ציין הרבי שזו: אנג' "מוזרה", ויש לתרגם בצורה מדוייקת יותר.
מספר ימים לאחר מכן מוציא הרבי פתק ארוך נוסף, עם הוראות נוספות בקשר למהדורה המתוקנת של הספר. הרבי הורה שבנוסף למהדורה החדשה, יודפסו התיקונים שייכנסו בה גם בחוברת בפני עצמה, לתועלת אלה שרכשו את המהדורה הראשונה: כיון שע"פ השמועה כבר אזלה מהדו"ק לגמרי, בכדי שאלו שקנו הנ"ל יהנו מההוספות מבלי שיוכרחו לקנות עוה"פ כל הספר, בכדי שמהד"ק דמהד"ק לא תהי' "מוזנחת" וכו' - כדאי שלכל לראש יו"ל כל ההוספות בקונטרס בפ"ע -לכ"ד טבת יו"ל הוצאה ב' דמהד"ק דמהד"ק (בצילום) תומ"י.
(-בסיום הפתק הורה הרבי שמייד ידפיסו מהדורת צילום מהספר, עוד בטרם ידפיסו את הספר במהדורתו החדשה).
על ההודעה בד' טבת שההוצאה השניה נכנסה כבר לדפוס ענה הרבי: ות"ח ת"ח על הבשו"ט.
קריאה מיוחדת ללימוד התניא מהדורא קמא
בחג השבועות תשל"ח יצא הרבי בקריאה מיוחדת ללימוד התניא - מהדורא קמא, מכמה וכמה טעמים, בינהם: על ידי שמסתכלים בהבדלים בין המהדו"ק למהדו"ב אפשר להבין טוב יותר את התניא.