שְקְלוֹביידיש: שקלאָוו, ברוסית: Шклов) היא עיירה במחוז מוהילב של בלארוס[1], המונה כיום כ-17,000 נפש. העיר נמצאת על גבול רוסיה-פולין, דבר שגרם להימצאותה בחזית קרבות רבים, כשהסובלים העיקריים היו תושבי העיר היהודים.


היסטוריית העיירה

בעבר מרבית תושבי העיירה היו יהודים, ובשנת תרס"ה הגיע מספר היהודים לכ-12,000 (88% מכלל תושבי העיר). בעיירה היו חיי קהילה יהודיים תוססים, ומסחר פעיל.

בשנת תט"ז לערך נהרסה העיר על ידי הקוזאקים; ובשנת תס"ט היא נחרבה ונשדדה על ידי השבדים; בשנת תקע"ג פלש צבאו של נפוליאון לעיר ובזזהּ.

במהלך מלחמת העולם השניה כבשו הנאצים את שקלוב, ורצחו כמעט את כל היהודים שהתגוררו שם באותה עת.

שקלוב הייתה עיר ואם ביהדות מזרח אירופה. הייתה בה השפעה ניכרת של הגאון מווילנה, וכמה מתלמידיו המובחרים הם ילידי העיר. כאשר החלו הרדיפות והחרמות נגד תנועת החסידות, יצאו כרוזים רבים של רבני העיר ותלמידי החכמים שבה נגד החסידים.

הקהילה החסידית

למרות שהעיירה נחשבה כאחד ממעוזי המתנגדים היו בה חיי קהילה חסידיים, שמשכו אליהם גם מגדולי המתנגדים בעיר. מלבד חסידי חב"ד היו בעיירה חסידים נוספים, כמו חסידי

בתקופת אדמו"ר הזקן שימש כמשפיע הקהילה הרב אפרים שמחה מבינשקוביץ. בתקופת אדמו"ר הצמח צדק היה רב עדת החסידים הרב חיים דון יחיא[2].

הרב האחרון ששימש כרבה של העיירה היה הרב מרדכי פיינשטיין, בתקופתו[3] הכריתו אנשי היבסקציה כל סממן יהודי בעיירה.

אישים מפורסמים מהעיירה

דמויות בקהילה החסידית

ספרי חסידות שהודפסו בשקלוב


הערות שוליים

  1. מדינה שהייתה תחת ממשלת רוסיה, ולאחר התפרקות ברית המועצות קיבלה עצמאות
  2. בן ר' שבתאי. נולד בשנת ת"ר, ונפטר בשנת תרע"ג. אודותיו, ראו אהלי שם גליון ד' עמוד יז.
  3. בסביבות שנת תר"צ