יהושע פישל שניאורסון
פרופסור יהושע פישל שניאורסון נולד בד' תמוז תרמ"ח לאביו הרב שניאור זלמן מסטארדוב שהיה נינו של אדמו"ר הצמח צדק.
אביו, הרב שניאור זלמן שניאורסון, היה רבם של העיירות החסידיות רעפקא, הומיל וסטארדוב ומידידיו של אדמו"ר הרש"ב. אבי אביו, היה האדמו"ר רבי שלום בער מרצ'יצ'ה, בן הרה"ק הרב מהרי"ל מקאפוסט, בן כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע זי"ע.
פישל היה סופר ופרופסור לפילוסופיה, עסק במדעים, בעיקר בתורת הנפש. ניחן בזכרון מיוחד ומטבע הדברים זכר סיפורי חסידים רבים שלא הגיעו לשמע אוזנים של החסידים והיו נחלתם של בית רבי בלבד.
היה בקשר עם אדמו"ר הריי"צ ונפגש איתו כמה פעמים. בין חסידים מקובל שרופאיו של אדמו"ר הריי"צ המליצו לו לשוחח עימו אודות דברים שונים.
מאוחר יותר, כאשר התגורר בתל אביב, ישב בהתוועדות חסידית ולא פצה את פיו, החסידים שידעו שהוא אוצר בתוכו אוצר בלום של עשרות רבות שיחות עם אדמו"ר הקודם ניסו לדובבו אך ללא הצלחה, רק לאחר הרבה 'משקה' והפצרות שונות הואיל לומר את מה שאמר לו הרבי נ"ע ש"לפני קריאת שמע שעל המיטה הוא מעביר במחשבתו כל אחד ואחד מן החסידים", סיפור שהפך לאחד מאבני היסוד בהתקשרות בין חסיד לרבי.
יש עדות אחת עכ"פ לכך שאדמו"ר שליט"א הפנה חסיד לטיפול אצלו. המכתב פורסם בספר על ר' אברהם פריז - "אחד היה אברהם", במכתב מורה הרבי לר' אברהם לשלוח את בנו (שלום בער ע"ה) אשר היה במצוקה נפשית קשה, לטיפול אצל פישל שניאורסאהן שמבין לרוח הבחור החב"די, לצד החשש כי המטפלים הנפשיים, לא יבינו את הלך רוחו של בחור הישיבה. המכתב בלשונו: "הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ, מו"ה ... שי'... ואפשר אשר ש"ב הוו"ח אי"א נו"נ בעל מידות חכם ונבון מוה"ר פישל שי' המכונה פראפעסאר שניאורסאהן – יכול לייעצו, כיוון שמכיר הוא מהלך הנפש של אברכי ישיבה ואותם שקיבלו חינוך חסידותי".
חיבר ספרים במגוון נושאים. ביניהם ספרי היסטוריה חסידית כמו "כוחה של סנגוריה", ספרי סיפורי חסידים כמו "סיפורי התגלות חסידיים", ספרים רבים על פסיכולוגיית ילדים, פסיכולוגיה בעקבות השואה. התעסק בכתיבת מאמרים וחוברות על ההווי החסידי, פעמים כתב באהדת החסידים ופעמים בביקורת. הידוע מבין ספריו מהסוג השני הוא הפרוזה "חיים גראביצער" בו הוא מתאר את הליכי נפשו של חסיד במעבי חסידות חב"ד, קשייו ומשבריו. בסך הכל ישנם היום עשרות רבות של כותרים שכתב פרופסור שניאורסון.
בצעירותו השתייך לציונות, אך בספריו מהשנים המאחרות יותר ניתן שוב להבחין ברוח האוהדת את דרכו המקורית - דרך חב"ד.
נפטר בה' סיון, ערב חג השבועות בשנת תשי"ח.
התייחסויות הרבי לספריו
כאשר שלח פישל לרבי את ספרו סיפורי התגלות חסידיים, קיבל הרבי בברכה את ספרו ואף השיב לו במכתב מיוחד. במכתב כותב לו הרבי, בין היתר, על החסרון בהעברת סיפור מכלי לכלי ועל הצורך לשמור על מקוריות הסיפור כפי שסופר על ידי בעל המעשה עצמו. כשהכותב רוצה להכניס פרשנות משלו - ממשיך הרבי - יביא קודם הסיפור ככתבו וכלשונו ואחר כך יוסיף את פרשנותו והא והא איתנהו. כמו כן כאשר כתב פישל את ספרו כוחה של סנגוריה, סייע[דרוש מקור] לו הרבי בהשגת פרטים ומידע הקשורים למאורעות עליהם מדבר הספר.
ראו גם