יקותיאל מליעפלי

רבי יקותיאל ליפעלי היה מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק, וממכתיריו של אדמו"ר המהר"ש.

עם האדמו"ר הזקן

היה מתחילה בעל כשרונות חלשים ביותר, והוא הגיע לאדמו"ר הזקן בעת שאדמו"ר הזקן היה מלובש בתפילין דרבינו תם, קפץ מהחלון אל חלון חדרו שבקומה השניה, וזעק במרירות: רבי חיתכו לי את החלל השמאלי, ורבינו הזקן הגיב: רבונו של עולם, ואתה מחיה את כולם כתיב. מאותה שעה נפתח לבו של רבי יקותיאל, והתהפך לאיש אחר בהשכלה ובעבודה. אף שלא יכל ללמוד כלל, ואדמו"ר האמצעי נתן לו סדר היום ללמוד חומש עם רש"י בל"א, וקב הישר בל"א, אך בדא"ח היתה הבנתו להפליא מאוד. ורבינו האמצעי חיבר את האמרי בינה בשבילו. על כך אמרו רבותינו, כי מכיון שהזעקה שלו היתה באופן מקיף, גם מה שקיבל מאדמו"ר הזקן עבור זאת היה באופן של ‏‏‏‏מקיף, בניגוד לחסידים אחרים שעמלו שנים רבות עד שנכנסו ליחידות אצל הרבי.

כשרצה רבינו הזקן לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, אמר שאינו חפץ בזה, שלא תטרידו העשירות מלימוד החסידות והתעסקות בעבודה, וכשרצה לברכו באריכות ימים אמר: "אך לא בחיי-אכרים ש'עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו', לא רואים אלוקות ולא שומעים אלוקות".

הסתלקות הצמח צדק

כשנסתלק אדמו"ר הצמח צדק לא סיפרו על כך לר’ יקותיאל (הוא היה אז בשנות התשעים לחייו, וכנראה חששו להודיע לו מפני בריאותו). כשנודע לו הדבר החל לזעוק: "טיפשים, מדוע הנחתם לרבי להסתלק? קברו את ספרי התורה, קברו את עצמכם”. הוא שבר כל החלונות ויצא רגלי לליובאוויטש.

בבואו לליובאוויטש אמר: “לא אעשה שום דבר, לא אתפלל וכו’; בתחילה אני רוצה לשמוע מה יאמר לי הרבי”. הוא שם פעמיו אל הציון של הצמח צדק והתרפק על הקבר במשך כל היום. לבסוף הוציאוהו משם לאחר שהתעלף. כשהתעורר מעלפונו אמר “צריכים לצאת בריקוד”.

כשהגיע הרב יקותיאל ליעפלי לליובאוויטש ביקש לבחור אדמו”ר מבין בניו של ה”צמח צדק”. הוא בא אל ששת הבנים וביקשם לומר חסידות. כשהגיע לבן הצעיר רבי שמואל, מצאו יושב כשלראשו כיפה. אמר לו “חבוש את הכובע ותגיד חסידות”. ר’ יקותיאל היה חסיד קשיש ומנכבדי החסידים ואי אפשר היה לסרב לו. נענה רבי שמואל ואמר מאמר חסידות. כשסיים לומר, נענה ר’ יקותיאל ואמר: “אתה הרבי שלי”.

ראה עוד

החסיד יקותיאל ליעפליער (מליפעלי) וספר אמרי בינה