חסידות
החסידות היא תנועה יהודית שהוקמה ע"י הבעל שם טוב שעיקרה הוא גילוי הנקודה הפנימית והחיות שבכל דבר. על פי תורת החסידות יש חשיבות רבה לעבודת התפילה, שמחה והתקשרות לצדיק.
היסטוריה
עיקרה של החסידות הוא מאז הקימו של העם היהודי, אולם לאחר פרעות ת"ח -ת"ט היתה רוחו הכללית של עם ישראל ירודה. וכפי שמתואר בכמה מקומות היה עם ישראל במצב של התעלפות. לשם הצורך לעוררו נשלח רבי ישראל בעל שם טוב, שעורר את מעלתם של היהודים הפשוטים, הקשר הפנימי והעצמי של יהודי עם ה', וגילה את חשיבות פנימיותם של הדברים: פנימיות התורה והכוונה בקיום המצוות. לבעל שם טוב נוצר חוג של חסידים. הבעש"ט ערך נסיעות רבות שעל ידם התפשטה החסידות. עם פטירתו בשנת תק"ח כבר מנתה החסידות עשרות אלפי חסידים. לאחר כהונה קצרה של בנו, ר' צבי, עברה ההנהגה לתלמידו המגיד ממזריטש. לאחר פטירתו בשנת תקל"ב חולקו אזורי המדינות באירופה לתלמידים שונים. בין שאר תלמידיו היה האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.
עיקרי תורת החסידות
עיקרי תורת החסידות הוסברו באריכות בקונטרס ענינה של תורת החסידות מכ"ק אדמו"ר שליט"א ובקונטרס תורת החסידות מאדמו"ר הריי"צ.
עיקרם של הדברים הוא כדלעיל, אין ענינה של החסידות רק להחיות מבחינה רוחנית את עם ישראל, או תנועה קבלית כלשהי, אלא לגלות את פנימיותו של כל דבר, בחינת היחידה שבכל עניין. ככזו מובן הקשר בין החסידות לגאולה שענינה גם כן גילוי פנימיות כל דבר. וכפי שמסופר על עליית הנשמה של הבעש"ט בראש השנה תק"ז ששאל את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר", וע"ז ענה לו "לכשיפוצו מעינותיך חוצה, וידעו לעשות יחודים כמוך", היינו שע"י התפשטות תורת החסידות ועבודת ה' בדרך זו, עי"ז יבוא המשיח.
ההתנגדות לחסידות
| ערך מורחב – התנגדות לחסידות |
מיד עם התפשטות החסידות יצאו כנגדה רבים מרבני ליטא, ובראשם עמד הגאון מוילנא (הגר"א) בחרם שאסר את פיתם ויינם של החסידים, חרמות כעין אלו ובעקבותם מסירות הלשנות ורדיפות שונות היו למכביר עד לתקופה האחרונה ממש. לשיא הגיעו הדברים ברצח ארבעת החסידים משונציאן.
ההתנגדות נבעה בעיקר מהחשש שהחסידות הינה המשכה של תנועת משיחיות השקר של שבתי צבי, שכפר בעיקר וגרם לשבר גדול באמונה. כמובן שדבר זה הוכח כלא נכון, אולם רבים מהמתנגדים סרבו במשך תקופה ארוכה מלשים לב שההיפך הוא הנכון והחסידות מחזקת את האמונה ואין לה שום קשר עם השבתאות. בעקבות החשש התפתו כאלו שהעידו שקר על החסידים. בין השאר העידו בפני הגאון מוילנא שהחסידים שתו יין ואכלו בשר בתשעה באב, דבר שגרם לו להוציא את החרם כנגד החסידות.
תנועות חסידיות
לאחר הסתלקות הרב המגיד התפתחו חסידויות שונות, כאשר תלמידיו מקימים חצרות לעצמם, כשהם מחלקים את מדינות אירופה ביניהם. עיקר החלוקה היתה בין אדמו"ר הזקן שייסד את חסידות חב"ד ששמה דגש על הבנת הדברים ומקום מושבה ברוסיה הלבנה, לבין חסידוית פולין - חג"ת ששמו דגש על עבודת ה' ברגש הלב. הבולטות בחסידויות בתקופה ההיא: קרלין, לובלין ברדיטשוב ומזיבוז'.
כיום ישנם מאות חסידויות שונות, מהגדולות: סאטמר, גור, בעלז, צאנז וויז'ניץ.
החסידות כיום
כיום מונה תנועת החסידות את רוב היהדות האשכנזית ורבים גם מעדות המזרח משתייכים (לפחות חלקית) לתנועת החסידות.
עיקרי שיטת הבעל שם טוב חדרו לכל הזרמים ביהדות, וכך למשל הפכה תפילה בשמחה לדבר הפשוט.