הגניזה החרסונית
|
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הגניזה החרסונית היא אוסף מכתבי הבעל שם טוב ותלמידיו, שנתגלה בזמן אדמו"ר הרש"ב. האוסף נשלח אליו כתשורה ואושר על ידו כאמין ונכון. אמינות ומקור הכתבים עוררו פולמוס רב בעולם היהודי, שזכה להתייחסות רבה מנשיאי חב"ד.
הגניזה
בשנת תרע"ח בתקופת המהפיכה הקומוניסטית, נפרצו משרדי "הבולשת" של הצאר ברוסיה, וסוחרים שונים שדדו משם, ארכיון מכתבים חסידיים עתיק, עליהם חתומים הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש, ועוד.
בקיץ תרע"ח החלה המכירה באודסה. בתחילה היו טענות שונות על זיוף עקב חשדות על המוכרים, אך רבים מהטוענים חזרו בהם עקב חותמת של הממשלה שהייתה על המסמכים המעידה כי המסמכים נמצאו בבית הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, בעת חיפוש שעשתה הבולשת בביתו והוחרמו ממנו. הרב שמואל גוראריה קנה חלק גדול מהמכתבים ושלח אותם לאדמו"ר הרש"ב - כתשורה.
הגניזה כוללת:
א' - כתבי יד הכוללים: ענייני קבלה, ביאורים במקרא ואמרות חז"ל, סיפורים ומכתבים [מהבעש"ט ותלמידיו -המגיד ממעזריטש ואדה"ז ועוד].
ב' - ספרים מודפסים.
ג' - קלף משורטט ומוכן לכתיבה.
ד' - חותם של הבעל שם טוב
ה' - כלי כסף בשביל בשמים של הבעל שם טוב ( כלי כסף בצורת דג, כלי כסף בצורת מגדל וכלי כסף בתמונת עץ).
אוצר כתבי היד הינו מתקופה של כמאה וחמש עשרה שנה ומתחלק לארבעה חלקים, א - דורו של רבי אדם בעל שם והצדיקים הנסתרים שבזמנו [מתנ"ח עד תצ"ד. ב - דורו של הבעל שם טוב והצדיקים הנסתרים והגלוים שבזמנו [מתצ"ד עד תק"כ. ג - דורו של המגיד ממעזריטש ותלמידיו החבריא קדישא [מתק"כ עד תקל"ג. ד - דורם של תלמידי המגיד ממעזריטש [מתקל"ג עד הסתלקות אדמו"ר הזקן בתקע"ג] .
בחודש מר חשון תרע"ט החל אדמו"ר הרש"ב - בהיותו ברוסטוב, לבקר את הכתבים, ע"פ מכתב אדמו"ר הריי"צ הוא ישב על הכתבים כשלש-ארבע שעות ביום. הוא סיים את העיון בחורף תר"פ והביע דעתו כי תוכן הכתבים אמיתי, אך אין הכתבים מקוריים כי - אם העתקה - ושגיאות שונות שנמצאו בהם, אינם אלא טעויות המעתיקים.
פרסום הגניזה, כנראה לראשונה, היה בספר חכמי ישראל בעש"ט מאת הרב דוד שיפרין, שיצא לאור בשנת תרפ"ד בארצות הברית. כידוע, אדמו"ר הריי"צ התנגד הוצאת הספר לאור, יש הטוענים כי הסיבה היא עקב פרסום קטעים "רגישים" מהגניזה בספר, אך הספר הודפס לפני שמכתבו של אדמו"ר הריי"צ בנוגע להתנגדותו הספיק להגיע לאמריקה.
הכתבים של הגניזה עברו בירושה לאדמו"ר הריי"צ, וחלק מהם יצא עימו מברית המועצות. בשנת תרצ"ה הוא החל לפרסם אותם טיפין טיפין בגליונות התמים, והביע את דעתו לאות כי נכונים הם.
את הגניזה כפי שפורסמה ב"התמים" סידר לדפוס הרב פנחס משה כ"ץ יחד עם דובער יודביץ.
ביקורת ויחס הרבי
הרב דוד צבי הילמן העלה שורה ארוכה של טענות, המוכיחות, לדעתו, שהמסמכים אינם העתקים של מסמכים מקוריים, אלא זיוף של מכתביהם של גדולי החסידות. וזאת עקב הסגנון הדומה של כל המכתבים למרות שהכותבים היו כשלושים במספר ושגיאות מסוימות בתאריכים ומקום מגורי המתכתבים ועוד.
המכתב הראשון
מר צבי הרכבי ועוד כמה מחוקרי תולדות החסידות, הביאו לרבי את טענות הרב הילמן וחבריו הסוברים שאוסף זה מזויף ומקורו אינו מהבעל שם טוב או תלמידיו, ועל כך ענה להם הרבי במכתב מחודש אדר - ראשון תשי"ד:
הרבי הקדים את התשובה באמירה כי הוא עצמו, שראה כשלוש מאות מכתבים אלו אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר (אלא שחלק מהם לא ניתן רשיון לפרסם), אין לו ספק שהמכתבים אמיתיים, הרבי ביאר בקצרה כמה מנימוקיו:
- מכל המומחים ב[חסידות]] הידועים בדרום רוסיה [היינו בסמיכות לאודסה וחרסון], אין אף אדם שיכול היה למצוץ מאצבעו ולזייף כמות כזאת של מכתבים [כ300 במספר].
- בתקופה ההיא [של הזיוף, לטענתם] היה בלתי אפשרי להשיג קלף שכזה.
- דווקא השגיאות בתאריכים הם הראיה כי הכתבים הינם העתק, משום שדרך המעתיקים במהירות היא שנופלות שגיאות [בעיקר בתאריכים]. ואדרבא, לו היו הכתבים זיוף היה הזייפן בודק ומגיה את כל הכתבים עד שהיו נקיים מטעויות על מנת שיוכל למוכרם למומחים בחסידות.
- נקודה נוספת, עליה אמר הרבי כי היא כככל הנראה גם הבסיס עליו הסתמך אדמו"ר הריי"צ, שמי שראה מאות מכתבים אלו בבת אחת - שבאופן כזה הביאו אותם למכירה לב"כ ליובאוויטש - לא היה מקום כלל לדיעה שזהו גוף כתי"ק, כיון שבכולם הכתב וכן הקלף היה דומה בכל הפרטים. ומזייף שרצה לעשות זיופו באופן כזה יכול היה לקוות למצוא קונה רק בין כאלו שאין להם חוש של בקורת ושכל בריא פשוט.
- בנוסף: בכתבים היו פרטים שעברו במסורת רבי מפי רבי ואדם מבחוץ לא היה יכול לדעת עליהם.
בסיום המכתב כתב הרבי: "לא באתי בזה אלא בנקודות כלליות, אבל לדעתי גם הן מספיקות לא לבד לדחות את הטענות במאמר הנ"ל ושלפניו, אלא גם להכריח מסקנא הפכית לגמרי והמתקבלת ביותר: דבר ברור, אשר האדמו"ר מרוזין היה אסור[1], במאסר קשה כהנ"ל היו מחרימים הכתבים שנמצאו ברשות הנאסר, בודאי היו אצל אדמו"ר מרוזין כתי"ק של בני דורו ודורות הסמוכים לו מלפניו וספרים וחפצים החביבים עליו כי באו אליו בירושה וכיו"ב - אם מעט או הרבה; בודאי כשנמצא האדמו"ר במקום בטוח רצה וחפש אופנים איך לקבל הכתבים וכו' הנ"ל בחזרה. ברור שלא הי' יכול להשיגם בהשתדלות גלויה אצל הממשלה כיון שברח ממאסרו - ולא נשאר אלא הדרך דאופנים חשאים. אם עלתה ביד המשתדלים בזה לשחד באיזה אופן את הפקידים השייכים לזה - מה היו עושים הפקידים כדי לפשר את הדבר ולמעט, עכ"פ את האפשריות אשר חוקרי הממשלה יגלו החזרת הכתבים לבעליהם? היותר פשוט - להניח במקומם מכתבים אשר עכ"פ בחיצוניותם במראיהם, מספרם וכו' יתאימו לגוף כתי"ק שנלקחו. מובן אשר כ"ז לא היו יכולים לעשות במנוחה גמורה באריכות זמן וכו', ובמילא לא הי' מקום להגה"ה מדויקת, וגם לא ראו נחיצות בזה, כיון שהמחליפים וגם המבקרים שחששו מאתם היו מבינים רוסית יותר מאשר חסידות. כן מובן אשר העתקת המכתבים היתה על קלף או נייר של זמן החילוף ולא של זמן הכתיבה, ובפרט שבתקופה ההיא לא ידעו על אפשריות בחינת הקלף לברר מתי נעבד."
המכתב השני
בי"ג אייר תשי"ד כתב הרבי מכתב המשך, בו הוא עונה על טענות נוספות:
- רובם המכריע של מכתבי וכ"י הגניזה נכתב על קלף ולא על נייר. וכוונתי ב"רובם המכריע" אינו לקצת יותר מחצי אלא להרבה יותר משלשה רביעים.
- המכתבים שנדפסו בקובץ "התמים", הנה מובן שלהמסדר בדפוס (הזעצער) לא נתנו מכתבי הגניזה עצמם אלא העתקתם. והיתה מוכנת מלפני כמה שנים, והעתקה זו נעשתה ע"י אברך ד.י. (דובער יודביץ) הי"ד בריגא, אשר הי' ירא שמים בל לא דייקן, ובפרט בענינים שלא תפסו מקום כ"כ אצל החסידים כמו התאריכים וכיו"ב.
- בנוגע לסגנון המכתבים. הנה נפלאת הטענה, "שכולם נכתבו בסגנון אחד ממש". כי הנחה זו מופרכת לגמרי מעיקרא כיון שבין הכתבים ישנם: סיפורי מעשיות, צוואות, פ"נ, קבלות וכו' וכו' ואי אפשר לכ"ז שיהי' בסגנון אחד ועוד להוסיף בזה מלת "ממש". ואולי הכוונה להמכתבים ממש שבהם. וגם בזה לא יצדק הטוען, כי אחדים מהמכתבים נדפסו עשיריות שנים קודם גילוי גניזה זו ונמצאים ג"כ במכתבי הגניזה, וא"כ מובן שאדרבה, אלו האומרים שכל הגניזה מזויפת, הרי א"א שיהי' הסגנון שוה בין המכתבים שנדפסו ואמיתתם בלי ספק ואותם שזויפו גם התוכן וגם הלשון לפ"ד הטוענים. מובן מעצמו שיש שיווי ביניהם ובפרט בין חסידים לרבותיהם, שמשתדלים בסגנון מכתביהם והליכותיהם בכלל, להדמות לרבם. וכבר ידוע הצחות בזה, ע"פ מרז"ל (סוטה י"א ע"א): אחרי ה' אלקיכם תלכו - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה וכו', משא"כ תלמיד אחר רבו. ודוגמא אופינית בזה הוא מהידוע, שמעתיקים של כתבים ומאמרי דא"ח לדורותיהם השתדלו לחקות בכתב ידם את כתב ידו של הרבי, עד שלפעמים תכופות הנה גם מבלי לעיין בגוף המאמר, יש להכיר מכתב-היד עצמו, אם הי' זה מעתיק בדורו של אדמו"ר האמצעי או אדמו"ר הצמח צדק וכו'.
במה שהעירו שנמצאו כמה וכמה שגיאות. הנה כבר כתבתי (במכתבי מאדר א' תשי"ד) אשר אם רק נכונה ההשערה שנעתקו המכתבים מגוף כתבי-היד בשביל פקידי הממשלה הצארית, ובמילא נעשה הדבר בחפזון ולא דוקא ע"י מעתיקים מומחים וביותר שכנ"ל חסידים לא הקפידו מעולם על התאריכים, הרי אין פלא על רובא דרובא של השגיאות שנפלו. ובמכל שכן ממעתיק עתה מכתב יד, שקודם ההגהה ישנו אחוז גדול של שגיאות, ובפרט אם מעתיק מכתב יד מסולסל שאות אחת נמשכת לחברתה וכו', ובפרטי פרטיות אם המעתיק רוצה לפרש את הראשי תיבות וגם זה עושה בחפזון, אשר עי"ז יגדל לא רק מספר השגיאות אלא גם סוג השגיאות (ויבקשו נא את מי שהוא שאינו מומחה להעתיק מבלי אריכות זמן אחד מגוף כי"ק דזמן ההוא, כמו מכתב הבעש"ט או הרה"צ כו' הרמ"מ מהורודוק שנדפסו בקובץ "התמים" (חוברת א' וב') ויבחנו נא אח"כ את השגיאות שיהיו אצלו!). ובפרט שבנדון דידן, על פי השערה הנ"ל, לא הקפידו מלכתחילה על הדיון מההעתקה.
על פי השערה זאת, שההעתקה מגוף הכ"י נעשתה בשביל אנשי הממשלה בכדי ובמטרה להטעותם שזהו הכ"י, במילא מובן מפני מה מראם החיצוני הי' מוכרח להיות כשל אגרות מקוריות, וכן כמעט על כל אחד ואחד מעבר לדף באה הכתובת ברוסית של הפקיד. מפני מה האחוז של מכתבים תוכניים הוא קטן כ"כ ובפרט מכתבים בדברי תורה כו'? - קושיא זו מתורצת במכתב הריי"צ אודות מכתבי הגניזה בקובץ "התמים" חוברת א' - וז"ל בסיום מכתבו: "ישנם דברים כאלו כמו עניני קבלה מעשית צרופי שמות והדומה לזה ענינים עמוקים בקבלה שאי אפשר למסרם רק ע"י כו'"[2]. ובמילא לא לפלא שאחוז מכתבים תוכניים קטן הוא לגבי מכתבים האחרים כיון שכהנ"ל לא נמסרו להדפיסם בקובץ "התמים".
מי שיש לו ידיעה קלה ביותר בהנהגת נשיאי החסידים בדורות ההם, יודע הוא אשר לא כתבו את תורתם. ואדרבה נזהרו מלכתוב מפני כו"כ טעמים, ורק במקרה יוצא מן הכלל ביותר, וכשלא היה באפשרי לאמר המענה בעל פה, באו בכתובים בזה, וגם אז רק בקיצור נמרץ. וכל המקשה, מפני מה בין כתבי אחד הנשיאים והאדמו"רים בדורות שעברו נמצא אחוז קטן ביותר של דברי תורה וכו', הרי אין זה אלא הוראה שאין לו דיעה כלל בהנהגתם. ולא עוד אלא שאפילו בזמן אדמו"ר הריי"צ ואביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שענו לשואליהם דבר גם בענינים דנגלה דתורה ובתורת החסידות הרבה יותר מנשיאי חב"ד שלפניהם, ועל אחת כמה וכמה מהאדמו"רים בדורו של הבעש"ט והרב המגיד, וארכיונם נשמר וידוע ברור שזהו כתב ידם או העתקה מגוף כת"י, הנה בכ"ז אחוז קטן הנם המכתבים בד"ת וכו'. והוא מובן, כיון שמרובים צרכי עמך וכו', הרי רבו יותר ממרחק השואלים בענינים גשמיים או מבקשים ברכה וכו', מאשר השואלים בד"ת, בנגלה ובתורת החסידות, אשר רובם ככולם היו שואלים אותם בע"פ, כשהיו נוסעים להאדמו"רים לרגלים ולמועדים ונכנסים אז ליחידות כיון שאין שאלות אלו ענין דחוף שאי אפשר לחכות בפתרונן איזה שבועות וחדשים.
מה שכמה מהכתבים נחתמים בצירוף שם האם כמו בפ"נ ולא בצירוף שם האב? מי שיש לו ידיעה במנהגי החסידים בכתבם לרבם יודע, אשר לפעמים תכופות ביותר חותמים בצירוף שם האם ואפילו במכתבים ולא דוקא בפ"נ.
ההנחה, שאם רק יוכיחו שמכתב אחד מזויף הרי זה הוכחה גמורה שכל הגניזה מזויפת - הנה פשיטא שהנחה זו מופרכת מעיקרא. כי אם כן הרי אפשר להוכיח זיוף של כל ספרינו ח"ו על היסוד שנמצאו בהם טעויות הדפוס ונמצאות הוספות מזמן מאוחר וכו'. והרי ידוע, שבש"ס יש הוספות מרבנן סבוראי ועל דרך זה בכמה מהספרים שלאחר זה.
ואדרבה אם ימצאו בין המכתבים ואפילו רק מכתב אחד שהי' ידוע במסורה סודית רבי מפי רבי, הרי אין זה ענין שיכול מי שהוא לזייף ולהמציא כסומא בארובה וצ"ל שהעתיקו מגוף כת"י אלו שידעו ממסורה סודית זו. ואין נ"מ אם זהו צרופי שמות, או עניני קבלה עמוקים, השבעת מלאכים וכו', ככל הדברים והסוגים שמונה אותם הריי"צ במכתבו הנ"ל. ויש לתמוה שנעלם "המזייף", ואיננו וגם לא נודע לפני זה, הנה בעיני פלא הדבר ביותר, כי בכדי לזייף מכתבים אפילו רק אלו שנדפסו ועאכו"כ אלו שלא נדפסו, שכפי המבואר במכתב הריי"צ למדו אביו מוהרש"ב הרבה פעמים והפליג בשבחם, הרי צריך להיות לא רק בעל כשרון של זיוף אלא גם בעל ידיעה חשובה בעניני קבלה וחסידות, נוסף על ידיעה פנימית ביחסי האדמו"רים אחד לחבירו ובני ביתם הנזכרים במכתבים. ופלא גדול שאיש בעל כשרונות כאלו לא יפרסם מה שהוא בשנים שלפני גילוי הגניזה ולא אחרי כן. והרי כבר ידוע בדורות שעברו, כשפקפקו במחברו של איזה ספר, הרי הסבירו גם כן את מי יש לחשוד בחיבורו של ספר או כתב וראוי לכך מפני ידיעותיו. ולמותר להזכיר אשר בנוגע ל"הזהר" הזכירו את שם הר"מ דיליאן. בנוגע לכמה תשובות הראשונים הנה החליפו את הרמב"ן והרשב"א והריטב"א זה בזה וכו'. וכן גם בדורות האחרונים, בהנוגע לשו"ת "בשמים ראש", המצבות שמצאו בקרים, הירושלמי סדר קדשים וכו' וכו' והאריכות בדבר הפשוט אך למותר.
תקנה היתה מלפנים שלא ידפיסו ספרים - יהי' מי שיהי' המחבר - מבלי הסכמות, והטעם פשוט, כי כל בן אדם עלול לטעות, ועל כל פשעים ושגיאות תכסה אהבת עצמו והאמונה בשכל עצמו. ואפילו גדולי ישראל וחד-בדרא אמיתיים היו מתייעצים ושואלים חוות דעת אחרים קודם שיפסקו פסק דין. ובדורנו עלוב זה, אין צורך כבר בהסכמות, וכל הרוצה אומר, אשר גם הוא ביכלתו להיות דן יחידי, במקצוע שלו בודאי, ואם המקצוע אינו שלו - הרי הוא משער השערות ועל פיהן יקום דבר. והמדפיס מדפיס והקורא מחליט, שאין אחר מעשה דפוס ולא כלום.
- הרבי ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא בעהמ"ס "מנחת אלעזר" ועוד - אשר בסופה וסערה היתה דרכו ולא ניחת מביטויים חריפים וכו' בכתבו ע"ד כללות מכתבי גניזה זו כותב בזהירות ידועה: "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", "המכתבים האלו החשודים בזיוף" (דברי תורה מהדורא ה', ס"ט).
- כ"ק מו"ח אדמו"ר מודיע החלטת אביו, לאחר שבחנו כל כתבי הגניזה (מלבד מכתבים בודדים שבאו לאחרים) במשך כמה חדשים, אשר תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא והסתירות שימצאו קלות ערך הן לגבי הפלאת תוכנם. *והם היחידים שראו את חלק כתבי גניזה זו שתוכנם: עניני קבלה, כינויים שונים משמותיו של הקב"ה, שמות מלאכים ושירתם, צירופי שמות והשבעתן ועוד. ואף על פי כן הנה כותב בעל "אגרות בעל התניא ובני דורו": "שכולם (החוקרים בדבר אמיתות הכתבים) לא נחתו לבדיקה כללית ויסודית של תוכן הכתבים. והגעתי למסקנה שכל (!!!) מכתבי הגניזה שראו אור הדפוס הנם מזוייפים. ומהם שנדפסו והופצו גם בהסכמתם של גדולי ישראל שטעו בזה". ומי קורא תמים שיטיל ספק בוודאות פשוטה כזו?
בספר בשם "הספר", כת"ע וביטאון בנושאי ספרות, הובאו מכתבי הרבי ג"כ, בבימות שונות דנו החוקרים בדברי הרבי.
פדייתה מחדש
הגניזה החרסונית - במשך כל השנים, לא הייתה בשלימותה בידי ספריית ליובאוויטש, וחלק ממנה נשאר בברית המועצות.
עם נפילת מסך הברזל בברית המועצות, שלח ארגון עזרת אחים כמה מתמימים ושלוחים למדינות ברית המועצות לשעבר. הרב משה אורנשטיין שנשלח אף הוא, הצליח לפעול לשחרורם של מכתבי הגניזה החרסונית הנשארים, ולהבאתם לספריית ליובאוויטש.
הגניזה - על כל חלקיה, שוכנת כיום בספריית ליובאוויטש שבקראון הייטס[דרוש מקור].
קישורים
הערות שוליים
- ↑ לעת עתה עוד לא נמצאו חוקרים "מדעים" המכחישים את זה, אף שנמצא חוקר ידוע ומפורסם בפולין שבא ל"מסקנא מדעית מוחלטת" אשר הבעש"ט - לא הי' ולא נברא (הרבי).
- ↑ קטע זה הושמט ב"אגרות בעל התניא ובני דורו" וכן גם הקטע העיקרי שבמכתב הריי"צ בו כותב דעת אביו לאחר בקורת "כל הכ"י וקריאת כל סיפורי המעשיות והכתבים, הפליג בשבחם וגילה דעתו הק', אשר כל הכתבים והמכתבים הם רק העתקות וכו', אבל תוכן הכתבים והמכתבים אמיתי הוא. ואם המצא תמצא איזו סתירת דברים קלי ערך הם לגבי הפלאת תוכנם ואינם אלא שגגת המעתיקים" עכ"ל.