תבנית:היום יום/י"ח אלול
לששי עולה הבעל קורא, ומעצמו. יום הולדת את הבעל שם טוב בשנת תנ"ח. יום שנתגלה אליו מורו ורבו הקדוש - תפ"ד. יום שנתגלה הבעל שם טוב - תצ"ד. יום הולדת את רבינו הזקן - תק"ה.
תוכן תורת הבעל שם טוב בשבת פרשת תבוא ח"י אלול תרנ"ב אחר קבלת שבת: "והיה כי תבוא אל הארץ" וגו'. ארץ לשון 'מרוצה' ולשון 'רצון' כדאיתא במדרש. אז דו וועסט צוקומען צום רצון וואס איז א מתנה מלמעלה און בירושה בכל אחד מישראל, איז די עבודה דארף זיין וישבת, אראפטראגען אין התישבות, ולקחת גו' ושמת תטנא, ממשיך זיין אורות בכלים, "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך", א איד דארף וויסען אז ער גייט פון איין ארט אין דעם אנערען, איז ניט ער גייט אליין נאר מ'פירט איהם מלמעלה, און די כוונה איז לשכן שמו שם, אויף מפרסם זיין אלקות אין דעם ארט וואו ער איז.
אחר תפלת ערבית חזר עוד הפעם תורה הקודמת ומוסיף: והי' כי תבוא גו' בכדי דו זאלסט צוקומען צום רצון כו', איז דאס דורך דעם אז והלכת אל המקום גו' לשכן שמו שם, זאלסט זיך מוסר נפש זיין אויף מפרסם זיין דארטין אלקות, מיט וואס איז מען מפרסם אלקות, מיט א ברכה און א פסוק תהלים.
תרגום מאידיש: תוכן תורת הבעל שם טוב בשבת פרשת תבוא ח"י אלול תרנ"ב אחר קבלת שבת: "והיה כי תבוא אל הארץ" וגו'. ארץ לשון 'מרוצה' ולשון 'רצון' כדאיתא במדרש. כשאתה תבוא לרצון שהוא מתנה מלמעהל ובירושה בכל אחד מישראל, העבודה צריכה להיות "וישבת" - להורידה בהתישבות, "ולקחת גו' ושמת בטנא" - להמשיך אורות בכלים, "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך" - יהודי צריך לדעת שהוא הולך ממקום אחד לשני, אזי לא שהוא הולך לבד אלא שמנהיגים אותו מלמעלה , והכוונה היא "לשכן שמו שם", למפרסם אלקות במקום שהוא נמצא.
אחר תפלת ערבית חזר עוד הפעם תורה הקודמת ומוסיף: "והיה כי תבוא" גו' - בכדי שתבוא לרצון כו', זהו על ידי "והלכת אל המקום גו' לשכן שמו שם" - שתמסור את נפשך לפרסם שם אלקות, במה מפרסמים אלקות, עם ברכה ופסוק תהלים.
| הקודם: י"ז אלול |
{{{רשימה}}} | הבא: י"ט אלול |