אור הממלא כל עלמין
בחיות האלקי שבעולמות יש שני אופני חיות:
- 'אור ממלא כל עלמין.
- אור הסובב כל עלמין.
ובהקדמה כללית; יש להזהר מאד מליחס לאור והחיות האלקית - תכונות גשמיות של "ממלא" ו"סובב" וכדומה במשמעות גשמית, ויש לראות את הדברים רק במשמעותן הרוחנית של המושגים הללו, כמשל ונימשל.
פירשו חז"ל: "מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם". הנשמה "ממלאה" כו' - היינו, מחיה כו', ובחיות הגלויה שהנשמה נותנת בגוף - כמה פרטים:
א) החיות הגלויה המתלבשת בגוף, שהגוף חש בה - הכוללת את הכוחות והחושים, היא מצומצמת, מוגדרת ומותאמת לפי גדרי והגבלת האברים, כמו חוש הראיה בעין, כח השכל במוח, הרגש בלב וכו'. זאת אומרת, שחיות זו באה בהתחלקות - לפי אופן חלוקת האברים בתכונותיהם הטבעיות, וישנם חילוקי מדריגות בחיות זו, משום שבכל אבר מתלבש כח וחיות המתאימה לו לפי תכונותיו ומדריגתו של האבר.
ב) מאחר שהחיות משתנה לפי אופן השינוי שבאברים, הרי מובן שהגוף ואבריו תופסים מקום ונחשבים למציאות לגבי חיות זו, דאף שהכוחות שולטים באברים, מכל מקום אין האברים בטלים במציאות לגבי הכוחות, אלא רק באופן של ביטול היש, היינו שנכנעים לכוחות ותו לא.
וכך גם באור האלקי הממלא כל עלמין;
א) הוא אור אלקי מצומצם, שהגביל וצמצם הקב"ה את אורו להחיות בו את הנבראים, ולכן הוא מצומצם לפי גדר הנבראים, ויש בו חילוקי מדריגות.
אור זה מלובש ופועל בגלוי בנבראים, שבכל נברא ישנו כח אלקי המחיה אותו תמיד, בגדריו ותכונותיו הטבעיות. כי אילו היתה החיות מסתלקת כרגע ח"ו וחוזרת למקורה, היה הנברא חוזר לאין ואפס ממש, והיה כלא היה וכמו קודם שנברא.
ב) מאחר שאור הממלא כל עלמין מוגבל ומצומצם לפי צורך התהוות הנבראים המוגבלים, מובן שהנבראים תופסים מקום ונחשבים למציאות לגבי אור זה.
אף על פי שהנבראים חיים וקימים מאור הממלא כל עלמין, שהם תלויים בו, ויתרה מזאת, הם גם כלים מוכשרים ומתאימים לקבל את החיות בפנימיותם, באופן שיחושו את החיות שמקבלים, מכל מקום אינם בטלים אליו בעצם מציאותם, אלא כפופים בלבד, ונכנעים לחיות האלקית בדרך ביטול היש, ולא בדרך ביטול במציאות.
מקורות לעיון:
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")