שיחה:דבר מלכות פנחס: שלמה אלקבץ
רבי שלמה בן רבי משה הלוי אלקבץ (1505 לערך - 1584 לערך), היה מקובל ופייטן צפתי. נודע בשל פיוטו "לכה דודי", שהוכנס לכל סידורי התפילה. עיקר פעילותו ותרומתו בתחום חוכמת הנסתר.
ברית הלוי - י"ט פרקים בסודות יציאת מצרים, ופירוש על הגדה של פסח
מנות הלוי - פירוש למגילת אסתר, ובסופו דרושים, וינציה ה'שמ"ה
אילת אהבים - פירוש לשיר השירים, וינציה ה'שי"ב
שרש ישי - פירוש למגילת רות, קושטא ה'שכ"א, ולאחר מכן בלובלין בשנת ה'שנ"ז
בית ה' - חיבור גדול בחכמת האמת
בית תפילה - כל תפילות השנה
לחם שלמה - על תיקוני הסעודה
אפריון שלמה - פירוש על התורה ונביאים ראשונים
שומר אמונים - על יסודי הדת
תפילות ותחינות - על דרך הסוד, לאמרן על קברי צדיקים
נעים זמירות - פירוש על תהילים
מאמר הזוהר - קונטרס ביאור מאמר הזוהר בפרשת בראשית על הפסוק "ויעש את שני המאורות הגדולים"
עבותות האהבה - קבלה על דרך האמת
מטתו שלשלמה - קבלה בסוד הזיווג
דברי שלמה- פירוש לתרי עשר
לכה דודי - פיוט לקבלת שבת
קורות חייו
רבי שלמה היה ממשפחה של מגורשי ספרד. הוא נולד בשנת 1505 לערך, ככל הנראה בסלוניקי. בצעירותו למד בישיבתו של הרב יוסף טאיטאצאק. כשהיה בן 25 לערך, לאחר שנישא לבתו של יצחק הכהן שהיה מעשירי סלוניקי, נסע לאדריאנופול, שם ישב רבי יוסף קארו. באותה תקופה כבר נחשב גדול-בתורה, וסיים את כתיבת ספרו הראשון, 'מנות הלוי' העוסק במגילת אסתר אותה הוא העניק למשפחת ארוסתו בתור מוהר (עקב מצבו הכלכלי הלא טוב). בעת ישיבתו באדריאנופול החל לעסוק באינטנסיביות בקבלה, ובספריו ופיוטיו שנכתבו החל מאותה תקופה ניכרת השפעה קבלית. באותה תקופה כתב ספרים נוספים - 'בית אדני', 'עבותות אהבה', 'אילת אהבים' ו'ברית הלוי', האחרון פירוש על דרך הסוד להגדה של פסח.
באותם ימים הייתה צפת המרכז של תורת הקבלה, ורק טבעי הוא שר' שלמה הגיע לשם, כאשר היה בן שלושים בערך. הוא האמין שרק בארץ ישראל מתגלים סודות הקבלה. בצפת עסק בלימוד והשפיע על אישים כר' משה קורדובירו (רמ"ק) ורבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך. הגותו הועלתה על הכתב בידיו - הוא כתב כעשרה ספרים, שרק שניים מהם יצאו לאור - ובידי תלמידיו. גם התחלת המנהג של תיקון ליל שבועות מיוחס לו, אחרי שראה, בצוותא עם רבי יוסף קארו, מחזות מופלאים בלילה זה בהיותם בעיר סלוניקי. הוא העיד על קיומו של "מגיד מישרים" המתגלה לידידו, גדול הפוסקים האחרונים:
"זיכננו בוראנו ונשמע את קול המדבר בפי החסיד נר"ו (רבי יוסף קארו), קול גדול בחיתוך אותיות, וכל השכנים היו שומעים ולא מבינים. והיה הנעימות רב והקול הולך וחזק, ונפלנו על פנינו ולא היה רוח באיש לישא עיניו ופניו לראות מרוב המורא".
גם שיריו ופיוטיו היו מושפעים מחוכמת הנסתר. מקובלי צפת, והאר"י בראשם, התייחסו בשלילה לשירה היהודית עד אז, ולמשוררים כמו הרב שלמה אבן-גבירול והרב אברהם אבן-עזרא, והעדיפו את השירה שהתחברה לאורה של הקבלה, ובמיוחד את שיריו של הרב אלקבץ ש'מסכימים ברובם עם האמת'. יחס זה מצד מקובלי צפת הפיץ את שירתו של הרב אלקבץ בכל התפוצות. אך, כפי שקרה לרעיונות ומנהגים קבליים אחרים, לעיתים איבדה שירתו של הרב אלקבץ את שורשיה הקבליים, והיא נקראת ומושרת בציבור ללא ידיעה על מקורותיה ובלא כוונות נסתרות.
הוא הרבה לבקר בקברי הצדיקים בגליל וסבר שיש בהם כדי לתת השראה קבלית.
ר' שלמה אלקבץ נפטר בצפת, ככל הנראה לפני שנת 1584, משום שבסידור שיצא לאור בוונציה באותה שנה, הסידור הראשון שבו נכלל פיוטו "לכה דודי", מובא שמו בצירוף ברכת המתים ז"ל.