קרבנות
ארבעה מיני קרבנות ישנן, חטאת, אשם, עולה, שלמים.
מזיח, מזין, מחבב, ומכפר
את חלוקת ארבעה מינים אלו, מסביר הרבי[1]:
בנוגע לענינו של מזבח אמרו חז״ל,[2] — ״מזבח, מזיח ומזין, מחבב מכפר״, כלומר: מזיח גזירות (רעות מעל ישראל): מזיז, בזכות הקרבנות העולם נזוז שהקרבנות באין מן המזון וגורמיו לו ברכה : מחבב. את ישראל אל אביהם ומכפר עונות.
ארבעה דברים אלו מתחלקים, בכללות, לשלשה סוגים: א) ״מזין״ — השפעת מזון לעולם, ב) ״מזיח ומכפר״ — ביטול ענינים בלתי רצויים מעל ישראל (גזירות ועונות). ג) ״מחבב את ישראל אל אביהם״.
והנה, חלוקה כזו של ״ארבעה שהן שלשה״ אנו מוצאים גם בחלוקת הקרבנות (על המזבח) למיניהם — שהרמב״ם[3] מחלק את הקרבנות ל״ארבעה מינין, עולה וחטאת ואשם ושלמים״, ואילו במדרש[4] מצינו שמחלקם לשלשה — ״עולה שלמים וחטאת״. ומובן שאין כאן סתירה, כי חטאת ואשם תוכנם אחד, שניהם באים לכפרה.
ועפ״ז - מסביר הרבי, יש לומר, ששלש פעולות אלו שבקרבנות, מכוונות כנגד שלשה סוגים אלו שבקרבנות:
שלמים, שיש בהם אכילת בעלים, הם כנגד זה שהמזבח (קרבנות) ״מזין״ את העולם, דכשם שהבעלים זוכים באכילתם זו- שהיא אכילה גשמית, מזון הגוף' על ידי הקרבת קרבן לה׳, כך ״בזכות הקרבנות העולם נזון״-, חטאת (ואשם) שבאו לכפרה — היינו ״מזיח... מכפר״.
והעולה, שהיא כליל לה׳, ענינה ל״חבב ישראל אל אביהם״״,[5] ובלשון המדרש, ש״העולה נקרבת לכבוד הקב"ה בלבד.
אבל השלמים והחטאת בעד (כנגד) עצמנו״, כלומר, השלמים והחטאת באים גם לתועלת המקריב - או בשביל קבלת מזון, או כדי לבטל ענינים בלתי רצויים, משא״כ העולה באה רק ״לכבוד הקב״ה בלבד״, ועל ידה מתחבבים ישראל אל אביהם שבשמים.