משתמש:שמואל חיים/זקני החסידים בארה"ק
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | |||
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. |
זקני החסידים
ערך מורחב – זקני החסידים |
כך קבע רבינו הזקן את זהותו של משיח
|
---|
"בשנת תרפ"ח, פגשתי בעיר חרקוב את הרה"ח ר' איצ'ה מתמיד. טענתי באוזניו, כי התקיימו ברבי הריי"ץ סימני הרמב"ם אודות זהותו של משיח. הוא השיב, כי באמתחתו סיפור מסוים על כך. עם זאת, סירב בעקביות לגלות את סודו, והבטיחני כי תימצא ההזדמנות לכך."ואכן, ההזדמנות הגיעה. היה זה ליל חורף, שעה אחת עשרה לפני חצות, בבית כנסת חב"די. בחוץ שרר קור עז, ובפנים חמימות ואור יקרות. ר' איצ'ה התוועד עם הבחורים ועוררם ללמוד תורה לשמה. ניגוני געגועים והשתפכות הנפש נוגנו מתוך התרוממות עילאית."בתום ההתוועדות, ניגשתי עם המשפיע הרה"ח ר' יהושע קארף ע"ה אל ר' איצ'ה, וביקשנוהו לקיים את הבטחתו. תחילה סירב, אולם לבסוף נעתר לבקשה ופתח בדברים:"ידועה אמרתו של אדמו"ר הזקן, בשם המגיד ממעזריטש: "מוצאו של משיח יהיה מזקני התלמידים או מצעירי התלמידים". זקן תלמידי המגיד היה רבי נחום מצ'רנוביל, והצעיר שבהם היה אדמו"ר הזקן. כדי לצאת מהספק, חפץ אדמו"ר הזקן לשדך, ברבות הימים, את בתו של אדמו"ר האמצעי, שאך נולדה, עם מי מנכדיו של רבי נחום. נסע הרבי אל רבי נחום והודיע לו: "באתי לסיים שידוך בינינו!"הצדיק מצ'רנוביל נתן את הסכמתו, והציע לרבי לבחור את השידוך המתאים. יוצאי חלציו של רבי נחום התגוררו עימו בבית, ובאחד החדרים ניצבו כמה עריסות עם תינוקות. מישש הרבי את מוחותיהם של התינוקות, ובחר בבנו של רבי מרדכי מצ'רנוביל. רבי נחום הודיע בתגובה: "יש להעביר את העריסה עם התינוק לפינה מיוחדת בבית"."ואכן, הרבי הריי"ץ הינו מיוחס הן אל אדמו"ר הזקן ואל רבי נחום מצ'רנוביל". והמשיך ר' איצ'ה:"בחג הפורים תרצ"ו, סעדתי עם הרבי בביתו בעיר לנינגרד. לאחר אמירת "לחיים" רבה, אזרתי עוז וביקשתי לספר מעשה זה. הרבי הגיב: "אינני צריך להאזין לסיפוריך"."כעבור זמן מה, פניתי שוב ואמרתי, כי סיפורי נוגע אל הרבי. תשובתו הקדושה היתה: "את הסיפורים הנוגעים אליי - יודע הנני כבר". בראותי כי דעתו הקדושה אינה נוחה מהעניין, נמלכתי מתוכניתי. אולם, בתום הסעודה, כאשר פגה שכרותי, פנה אליי הרבי בתמיהה: "יצחק, מדוע אינך מספר את סיפורך?!" השבתי: "כעת אינני מסוגל כבר לספר" |
ר' נחום שמריה ששונקין |
קהילות חב"ד
כפר חב"ד
תל אביב
לוד
קריית מלאכי
צפת
הדרכותיהם והשקפותיהם
נסיעה לרבי
הרבי
משיח
התוועדות חסידית
התוועדות היא אחת מן הדרכים להתקשרות אל הרבי[1], אחד מהיסודות בדרכי החסידים, ומבוא למצוות אהבת ישראל[2].אצל זקני החסידים היו סוגים שונים של התוועדות.
סגנונו של רבי זלמן משה היצחקי בהתוועדויות היה חריף ביותר, הוא התבטא לפני ר' מענדל:"מה אעשה, שהנפש הבהמית מבינה דווקא שפה זו",אנ"ש בתל אביב, שלא הורגלו לסגנון התוועדויות חריף של ר' שלמן משה, החלו לשלוח מכתבי תלונות לאדמו"ר הריי"צ על ר' זלמן משה, אך הרבי גיבה אותו בגיבוי מלא, וכתב לחסידים שהתלוננו: ""המורם כל האמור הסיב לי צער גדול ועגמת נפש רב, משה שהנני רואה רוע היחס.. לתלמידי יקיריי שי' האהובים לי כבנים ממש.. למותר הוא לכפול אותן הדברים אשר כתבתי במכתבי העבר בשבחם של תלמידי יקירי צמודי לבבי, אשר כל אחד ואחד מהם הוא אוצר בלום ביראת שמים בקנין המדות ובאהבת ישראל..."."
הרבי אמר לר' פרץ מוצקין[3] כיצד צריכה להיראות התוועדות חסידית:
התוועדות נפתחת בסיפור אודות חסיד, ולאחר מכן שחים בעניין מפרשת שבוע וכדומה. ההוראה לפתוח בסיפור אודות חסיד, ולא אודות רבי, אינה בכדי: תכליתה של התוועדות היא ליישם את התביעות בפועל. הנפש הבהמית מנסה ךשכנע את האדם, כי ביצוע הינו נעלה מכוחותיו, אך הסיפור אודות חסיד ממחיש, שהתביעות ניתנות בהחלט ליישום.
אודות מעלת התוועדות חסידית, סיפר ר' בערקע חן:
בנו של ר' מענדל, ייבדל לחיים טובים, הרה"ח ר' שלום דובער, נפל למשכב ונשקפה סכנה לחייו. מחלתו הדירה שינה עיניהם של הוריו, למוכח עברם הטרגי של כמה מילדיהם. באותם ימים ביקרתי בביתו של ר' מענדל, ונוכחתי כי הרופא מודיעו "בנך חולה אנושות ולחייו נותרו שעות ספורות" הרופא אף הורה לי לצאת מן הבית.
עשיתי במצוותו, והאזנתי למתרחש בפנים, בעמדי תחת אחד החלונות. שמעתי את ר' מענדל מתחנן:"ריבונו של עולם, רחם על בני. לא בזכות התורה בה נמנע להתייגע, ולא בזכות התפילה בה לא מוצתה נפשי, אלא הודות להתוועדויות, אותן לא נטשתי מעולם טרם סיומן