באברויסק

העיר באברויסק שבביילורוסיה הייתה עיר חסידית מובהקת. זכתה עיר זו שכבר בתקופת הבעל שם טוב מצאו להם חסידים את העיר כמקום ראוי להתגורר בה, כפי שסיפר אדמו"ר הריי"צ: "עוד בימי מורנו הבעל שם טוב, היו כמה מתלמידיו עוברים ושבים במדינת ליטא ואחדים מהם התיישבו בערים האמעל, באברויסק ודוברובנה."

במשך השנים הצמיחה הקהילה החסידית בעיר בתי כנסת, מוסדות חינוך, ארגוני עזרה, ועוד.

רבנים, 'משכילים', 'עובדים', גבירים ופשוטי-עם - כל אלו ועוד הרכיבו את הפסיפס המיוחד של הקהילה החסידית שידעה ימי שמחה ואבל עד להכחדתה בשנת תש"א.

רבני באברויסק

במשך כל השנים כיהנו בעיר רבנים ידועים בעלי שם, שהיו חסידים מובהקים של רבותינו נשיאינו, והם אלו שהטביעו צביון חסידי לקהילה היהודית בעיר.

הראשון שברבנים אלו היה הגאון הרב ברוך מרדכי אטינגר.

לאחר שרבי ברוך מרדכי אטינגר עלה לארץ הקודש (בשנת תרי"א), מילא את מקומו רבי נחמיה מדוברובנה.

לאחר שנפטר בפתאומיות, (ביום ט"ו בשבט תרי"ב), מילא את מקומו הגאון החסיד רבי הלל מפאריטש.

בתקופתו מונה רב נוסף לעדת המתנגדים בעיר ומיני אז היו שני רבנים לעיר - חב"די ו'מתנגד'.

רבי הלל נפטר בשנת תרכ"ד ובמשך שמונה שנים נשארה העיר ללא ממלא מקום.

רק בשנת תרל"ב מינה כ"ק אדמו"ר המהר"ש את הרב שמריה נח שניאורסון (נכד הצמח צדק) לרב עדת החסידים בבאברויסק, והוא בן שלושים בלבד.

בשנת תרס"א יסד ישיבה בעיר בה למדו עשרות בחורים מצוינים, מישיבה זו יצאו רבנים גדולים שכיהנו בערים הגדולות ברוסיה.

בעקבות אירועי מלחמת העולם הראשונה חלה מאוד. ביום ט"ז טבת תרפ"ד הסתלק לבית עולמו.

רבי שמריה נח לא הותיר אחריו בנים, אך הותיר צוואה בה מבקש כי אחד מנכדיו יקבל את התפקיד לרב העיר.

בפועל, שני נכדיו אלו לא התמנו לתפקיד המרא דאתרא, ובני העיר הציעו כי את מקומו ימלא בעל נכדתו, הגאון הרב שמואל בזפלוב. את ההצעה שיגרו בני הקהילה לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, שהשיב על כך:

במענה על מכתבם מכ"א מנחם אב העבר, בודאי העניין הוא נכון במאוד מצד עצמו. ובפרט אשר בזה גם יתמלא האזהרה והצוואה מאת כ"ק בד"ז [בן דודי זקני] הרה"ק זצוקללה"ה נ"ע, והשם יתברך יצליח להם ויתן להם השם יתברך בתוך כל אחינו בני ישראל שנה טובה ומתוקה שנת אורה בגשמיות ורוחניות..." (אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א' עמוד תלח).

בו ביום שיגר הרבי מכתב נוסף אל הרב בזפלוב:

קבלתי מכתב מידידינו אנ"ש שי' מבאברויסק המוסגר בזה, ומלבד שהנני מקיים בקשתם האמורה, הנני לעודדו בעניין זה בכלל... ועניין כזה הלא טוב הוא ובעזרת השם יתברך יפיק רצון וימלא צוואת כבוד אביו זקנו זצ"ל ומקרב ולב עמוק אברכהו בשנה טובה ומתוקה מנפש ועד בשר... [אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק א' עמוד תלח-תלט].

הרב בזפלוב נענה להוראת הרבי ושימש כרב עדת החסידים בעיר, אולם בשנת תרפ"ט אולץ לעזוב רשמית את משרתו באילוץ השלטונות הקומוניסטיים. מכל מקום המשיך למלא את תפקידו בחשאיות ובמסירות רבה עד הכחדתה של הקהילה בידי הנאצים הארורים ימ"ש.

חיי הקהילה

בשנת תרפ"ג מנתה אוכלוסיית באברויסק כ-37.000 נפש, חמישים וחמישה אחוז מהם יהודים. בשנות השלטון הקומוניסטי עזבו יהודים רבים את העיר - חלקם היגרו לפולין וחלקם עלו לארץ הקודש. למרות זאת בתקופה שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה, מנתה אוכלוסיית העיר כ-‏84.000 נפש, כ-‏30 אחוז מהם יהודים.

בספר הזכרון "באברויסק" מתוארים חיי הקהילה בין השנים תק"ס-תר"ס:

"בשנת תר"נ היו בעיר שני תלמודי תורה, האחד של חב"ד והשני של המתנגדים. התלמוד תורה החב"די היה גדול יותר, והיו בו ששה מלמדים שלימדו תורה למאה ושלושים תלמידים שנחלקו לחמש 'מדרגות' (כיתות).

כמו כן פעל בעיר ארגון 'אחי תמימים'.

בראש הפעולות למען חיזוק הדת עמד הרב מנחם מענדל שניאורסון (נין הצמח צדק). בהשפעתו המשיכה הישיבה החב"דית בקיומה. ישיבה זו נותרה יחידה בעיר לאחר שכל הישיבות האחרות נסגרו.

הקהילה היהודית הלכה ופרחה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, היו בה כחמישים בתי כנסת, חלקם בעלי שמות ליובאוויטשים מובהקים כמו "ליובאוויטשער שול", "אדמו"ר שליט"א", "ליובאוויטש מינסקער פלאן", "ר' הלל זצ"ל" (על שם ר' הלל מפריטש).

אולם השלטון הקומוניסטי סגר את כל בתי הכנסת ודיכא כל דבר שריח של יהדות נודף ממנו.

הכחדתה של הקהילה

בחצות היום ג' בתמוז תש"א פתחו הגרמנים באש על החיילים הרוסים המעטים שהיו בצדו השני של נהר הברזינה, וכעבור זמן לא רב גברו הגרמנים על הרוסים ונכנסו בתרועה רמה אל תוך העיר באברויסק.

כבר בימים הראשונים לכיבוש, יצאה הפקודה שכל היהודים חייבים ללבוש על שרווליהם טלאי צהוב.

בי"ב במנחם אב תש"א, אספו הגרמנים כשמונה-מאות גברים והוציאום למקום לא ידוע. כעבור ימים אחדים רוכזו היהודים בגטו שהוקם בשכונות הסמוכות לשדה התעופה שבדרום מזרח העיר. הנאצים נעזרו במשתפי פעולה ביילורוסים שענדו על שרווליהם סרטים לבנים מזהים.

קרוב לחודשיים היתה העיר קרובה לחזית. העיר הפכה לבסיס צבאי גדול; גן העיר הפך לבית קברות צבאי ובית החרושת לרהיטים הפך למרכז תעשיית ארונות מתים.

רק לאחר שהחזית התקדמה, עזבו החיילים הגרמניים את העיר והשלטון הועבר לידי הגסטאפו. בכל האזור שנכבש בידי הנאצים, החלו הכנות לשחיטה הגדולה ביהודים. היום הנורא נקבע ליום השנה למהפכה הקומוניסטית - ה-‏7 בנובמבר (י"ז חשוון תש"ב).

לקראת יום זה נחפרו ביערות, מזרחית-דרומית לעיר, חפירות ארוכות. המחתרת הקומוניסטית המקומית הזהירה את היהודים מפני האסון הממשמש ובא ויעצה להם לעזוב את העיר במהירות ולהצטרף ליחידות פרטיזניות, אולם לא רבים היו שהלכו בדרך זו.

בי"ז במר חשוון תש"ב, הוצאו עשרות אלפי יהודי באברויסק להורג, על ידי הנאצים ימ"ש.

לפי מספרים בלתי מדויקים, הושמדו באורח זה עשרים אלף יהודים בבאברויסק. בין ההרוגים היה גם הרב הבאברויסקאי האחרון רבי שמואל בזפאלוב.