איסר זרחי

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

איסר החזן היה חזן אצל אדמו"ר המהר"ש היה גר ביישובים שהקים אדמו"ר הצמח צדק ועל שם זה היה נקרא "יישובניק". היה ירא אלוקים ולמדן.

אודותיו

אדמו"ר המהר"ש אמר אודותיו שהיה לו "ראש ברזל", הוא יכל ללמוד שמונה שעות ברציפות. סדר הנהגתו ביישוב היתה, שמייד אחרי תפילת ערבית היה נשכב לישון, ובשעה שתיים אחר חצות היה קם ולומד עד הבוקר.

אדמו"ר הריי"צ מתאר אותו כ"למדן", כפי הפירוש בזה מאדמו"ר הזקן, כמו שם התואר "גנב", שאין זה מי שיודע לגנוב אלא מי שגונב בפועל. כך ר' איסר היה "למדן" שלומד בפועל.

ר' איסר היה החזן אצל אדמו"ר המהר"ש בימים הנוראים. היה לו נוסח מיוחד לתפילות הימים הנוראים, ובעיקר בתפילת סדר העבודה ביום הכיפורים. כשפתח באמירת ה"עבודה" קרא בקול גדול "אתה!" ולא כדרך החזנים להתחיל את ה"עבודה" בקריאת "אתה כוננת".

על פי זה ביקש אדמו"ר הריי"צ להנהיג ביום הכיפורים תש"ד ואילך שבנוסח העבודה לא יאמרו כמנהג העולם "אתה כוננת" בחדר מחתא אלא לצעוק "אתה"! להפסיק קמעא, ואחר כך להמשיך ולומר כוננת וכו'.

באומרו "כורעים" ב"והכהנים" היתה לו "תנועה" שהיה מקובל שאותה נגנו בבית המקדש. כשר' איסר ניגן את התנועה לא נשארה עין יבשה בכל בית הכנסת.

אדמו"ר המהר"ש נהג בעת ה"עבודה" להתפלל בחדר מיוחד בסמיכות לבית המדרש הגדול, הדלת היתה פתוחה קמעא, ובפתח היה תלוי וילון. תחילה נפלו כל המתפללים "כורעים", ואחר כך היה החזן ר' איסר מתחיל לנגן "והכהנים". אז היה אדמו"ר המהר"ש נכנס לאולם בית המדרש, מתיישב על כורסא, ומצטרף לנגינת החזן. עתים היה מנגן עימו בצוותא, ועתים היה רק מנענע בידיו לפי תנועות הניגון[1].

אדמו"ר הריי"צ סיפר, שפעם אמר אחד מתושבי ליובאוויטש, איש עז ותקיף: אני אראה לכם שלא אבכה כאשר איסר אומר 'כורעים'. באותו יום הכיפורים בא לבית המדרש של הרבי בשעת תפילת מוסף. כאשר התחיל ר' איסר לנגן "והכוהנים" בהתלהבות גדולה - התחיל אותו תקיף לייבב, עד שנזקק להיאחז בכיור כדי שלא ליפול. הגיב על כך אדמו"ר הרש"ב: התעוררותם של המתפללים נבעה בעיקר מכוונותיו של אבא (אדמו"ר המהר"ש), לא מנגינותיו של ר' איסר. אלא שמכל מקום, היה צורך גם בנגינה...

עוד סיפר אדמו"ר הריי"צ, שפעם אחת, בעת אמירת 'סדר העבודה' של יום הכיפורים, הבריק ברק מסמא עיניים ונשמע רעם אדיר, ופרצה שריפה בעיירה. בבית-הכנסת פרצה בהלה, שכן לא ידעו היכן פרצה השריפה, ובגלל האש והעשן נדמה היה כי השריפה אחזה בבית-הכנסת עצמו. כמעט כל המתפללים רצו החוצה, ונשארו רק מי שעמדו ליד אדמו"ר המהר"ש, שכן הם ראו שהרבי נשאר לשבת על מקומו. וראו זה פלא: ר' איסר החזן, שהיה שקוע בהתלהבותו הגדולה באמירת ה'עבודה', לא הרגיש כלל בכל הנעשה, והמשיך באמירת סדר ה'עבודה' ללא הפסק כלשהו.

הפעם האחרונה שבא לליובאוויטש היתה בשנת תרנ"ג, לאחר מכן נפטר.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ספר השיחות תש"ד עמ' 25 - 26