הדר התמימים בת ים

ישיבת "הדר התמימים" היתה ישיבה לבעלי תשובה שהוקמה ונוהלה על ידי מנהל בית חב"ד בבת ים הרב זמרוני זעליג ציק. הישיבה הוקמה בקיץ תשל"ט.

בתחילת שנת תשמ"ב לא הצליחה המערכת הכלכלית של בית חב”ד להחזיק מעמד, והנהלת הישיבה נאלצה, בצער רב, לוותר על קיום הפנימייה. הבחורים שהתגוררו מחוץ לעיר עברו לישיבות חב”ד אחרות, ואילו הבחורים הגרים בבת-ים הצטרפו לכולל ‘הדר התמימים בת ים’ שפועל עד עצם היום הזה.

הסיפור העומד מאחורי הקמתה

בסוף שנת תשל"ח החלה במסגרת הבית חב”ד מערכת שיעורי תורה בקנה מידה רחב. אחד השיעורים היה מיועד לצעירים שבאו מידי יום ביומו ללמוד בשעות אחר הצהריים והערב שולחן-ערוך וחסידות. ההיענות הייתה גדולה, צעירים רבים החלו להופיע באופן תדיר וכך נמשך הדבר עד לקיץ תשל”ט.

באחד הערבים, נקשו ארבעה צעירים על דלת ביתו של הרב זמרוני, ולאחר שהוזמנו להיכנס התיישבו בסלון ודרשו בצורה חד משמעית: “אנו רוצים לחזור בתשובה, רוצים ללמוד בישיבה, ישיבה שלומדים בה חסידות ודווקא חסידות חב"ד. אנו רוצים שתקים כאן ישיבת חב”ד!”

כשזה ניסה להציע להם, שאולי בכל זאת ינסו להיכנס לישיבה אחרת יותר מסודרת ומאורגנת, ענו לו: "ביקרנו בישיבות רבות, אפילו בתומכי תמימים כפר חב"ד, אך אין בהן שום מסגרת מסודרת למתחילים”.

הרב זמרוני הודיע להם מיידית: “בסדר, בעז”ה מחר בבוקר מתחילים סדר חסידות”!

כבר למחרת בבוקר ישב עם אותם ארבעה צעירים, ופתח למעשה את ישיבת ‘הדר התמימים’ בשיעור חסידות.

תיכף החלו לראות בשלבי ההקמה השגחה פרטית מופלאה על כל צעד ושעל:

אחת הנשים שעזרה רבות לחב”ד בבת-ים, נתנה מחצית מביתה עבור הישיבה. שם למדו, שם ישנו ושם אכלו.

צוות הישיבה הורכב מרמי”ם ומשפיעים שונים. ביניהם: הרב אהרן הלפרין (משגיח הכשרות) מכפר חב”ד; הרב שמואל סגל - מגיד שיעור בתניא והרב זמרוני ציק - כמשפיע. בתקופות נוספות שימשו גם הרב נועם הרפז והרב יעקב אופן כמשפיעים.

התייחסות הרבי לישיבה

זמן קצר לאחר התבססות זכה הרב זמרוני לקבל מענה מכ”ק אדמו"ר שליט"א אודות ההקמה (במכתב לרבי פירט את הקו החינוכי שהוא בין היתר “לכוון, לחנך ולהדריך צעירים לדרך התומ”צ עפ”י ארחות חסידות חב”ד ושיהיו תמימים לכל דבר”). וזה היה לשון המענה:

“עפ”י התכנית וכו’ הרי היא במסגרת פעולות תומכי תמימים”.

כך זכתה ישיבת ‘הדר התמימים’ לקבל מהרבי שליט”א את היחס הנעלה של ‘תומכי תמימים’.

עם התרחבותה של הישיבה נוצר צורך במקום נרחב יותר עבור התלמידים, ועל כן עברו ל”מגדל נחום”. שם הקימו את הזאל וחדר האוכל, ושכרו חדרים לפנימייה.

הישיבה שקבעה את משכנה במרכז העיר, היתה למגדל של אור ונחמה בתוך הבלי העולם הזה, והדבר סייע להפצת היהדות והמעיינות בחוצה ממש.

מפעולות התמימים בישיבה

הנוהג בישיבה היה - כבכל ישיבות תומכי תמימים - לצאת מידי שבת לחזרת דא"ח בבתי הכנסת.

לכל בחור או שניים היה סניף צבאות ה’ בעיר, אותו הפעילו פעם בשבוע ובשבת. כך יצא שבעיר היו פזורים כעשרים סניפי צבאות ה’, בהם השתתפו כשלוש מאות ילד בפעילות רצופה פעמיים בשבוע. כיוון שלמדריכים היה קשר אדוק עם הילדים במשך כל השנה, הצליחו – בעקבות זאת – לאסוף כמות עצומה של ילדים לתהלוכת ל"ג בעומר. כך שבשנים ההם השתתפו בתהלוכות ל”ג בעומר בבת-ים כארבעת אלפים ילד.

בזכות פעילות הבחורים, הגיע הבית חב”ד בת-ים לאחד משלושת המצטיינים שהצליחו להביא את המספר הגדול ביותר של אותיות בספר התורה. הרבי שלח עבור זאת לבית חב”ד 500$.

אופי הישיבה - התקשרות

מדי שנה בחודש תשרי נסעה קבוצה מהבחורים ל-‏770 ואף היו ביחידות. כשעברו התלמידים אצל הרבי ב”כוס של ברכה” או “חלוקת לעקאח” זכו רבים מהם להתייחסויות מהרבי בסגנונם הם.

גם ל’שידורים’ שהתקיימו באותו זמן הייתה הישיבה כולה קמה, אף על פי שהתלמידים לא הבינו כלל אידיש. אחר השידור היה הרב זמרוני מתרגם את השיחה לעברית.