עולם הבריאה
עולם הבריאה הוא השני מבין ארבעת עולמות אבי"ע: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.
עולם זה הוא הראשון מבין העולמות הנפרדים, והוא מתהווה בבחינת בריאה יש מאין מן עולם האצילות. על אף שהוא בבחינת עולם נפרד, הרי שעולם זה מרגיש את מקורו, עולם האצילות, ועל כן נקרא הוא בשם עולם הכסא ביחס לעולם האצילות הנקרא בשם אדם. עולם זה הוא גם משכנו של המלאכים השכליים, העובדים את ה' באהבה ויראה שכלית, ובכללות נקרא הוא גם בשם עולם הנשמות.
ענינו
עולם הבריאה הוא השלב הראשון בירידת העולמות מעולם האצילות בו שוכן אור אין סוף ונמצא הוא בביטול גמור, אל עולם העשיה שהוא העולם הנפרד ביותר, מדור החיצונים והקליפות. ככל שהעולמות יורדים כן מצטמצם האור האלוקי שבהם, ונעשים הם בבחינת ישות.
בפרטות, הירידה מן עולם האצילות לעולם הבריאה הוא צמצום גדול בדרך של אין ערוך שכן הירידה של האור מעולם האצילות לעולם הבריאה היא באמצעות פרסא, כלומר, וילון.
מצד אחד עולם זה הוא ראשון העולמות הנפרדים, עולמות בי"ע, ונחשב הוא כיש מאין ביחס לעולם האצילות. ומן הצד השני, עולם זה עדיין מרגיש את מקורו, עולם האצילות, ונקרא הוא בשם עולם הכסא, ביחס לגילוי של עולם האצילות
ראשית הפירוד
עולם הבריאה הוא העולם הראשון בסדר ההשתלשלות בו נוצרים ברואים נפרדים. זהו ענינו של הפסוק, "ונהר יוצא מעדן", כלומר, ספירת הבינה הנקראת נהר יוצאת מספירת החכמה הנקראת בשם עדן, "להשקות את הגן" כלומר את מלכות דאצילות, "ומשם יפרד לארבעה ראשים" שהחל מעולם הבריאה, ישנו התחלקות ופירוד.
הספירות בעולם זה
עולם זה הוא הראשון בו מתגלות עשר הספירות ככלים, היות שהוא בא לאחר עולם האצילות, בו עשר הספירות הם רק אורות ולא כלים.
יצירי עולם זה
בעולם הבריאה ישנם עשר ספירות מהם נבראו השרפים.
עולם זה הוא כנגד ספירת הבינה בסדר ההשתלשלות הכללי, מפני שבעולם זה האור האלוקי מתפשט לפרטים, באופן של בינה.
מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה. כתוב בתיקונים ש"אימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא" שהוא עולם הבריאה, ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים עובדי השם בדחילו ורחימו, שנמשכות מן הבינה ודעת של גדולת אין סוף ברוך הוא.
עולם הבריאה הוא בחינת יחודא תתאה, שהוא בבחינת הבריאה שבטלה לקדוש ברוך הוא, כפי שמתוארת בתפילה - "וצבא השמים לך משתחוים". ביטול והשתחוואה זו של צבא השמיים לקדוש ברוך הוא הם בצורה ממנה משתמע כי "יש מי שבטל".
גם המלאכים של עולם הבריאה הם בבחינת מהות ומציאות נפרד מאלקות, ואף על פי שהם בטלים ומשתחוים כלפיו - מכל מקום מהותם ועצמותם של המלאכים הוא בבחינת כיסוי והסתר לאלופו של עולם, שהוא אין עוד מלבדו ממש, בבחינת יחודא עילאה.
הופעת הקליפות
בעולם זה קליפת נוגה היא רובה טוב ומיעוטה רע. ביחס לעולם האצילות עולם זה מהווה תחילת מדור הקליפות, שכן בעולם האצילות קליפת הנוגה כולה טוב, ואין בה מציאות של רע. אף על פי כן, כיוון שרובו של קליפת הנוגה הוא טוב, ורק מיעוטה רע, והרי המיעוט בטל לרוב, הרי שעולם זה הוא עדיין בבחינת טוב לעומת עולם היצירה ועולם העשיה, שם הרע שולט בפועל.