שיחת משתמש:רון/בתכנון-כללי

אנשי כנסת הגדולה

אנשי כנסת הגדולה הוא כינוי למאה ועשרים חכמים שעמדו לישראל בסיומה של גלות בבל, מראשיהם היו הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, מרדכי, עזרא ונחמיה ועוד (וכמו שמונה הגמרא את שמות חלקם), תקופתם נמשכה עד לכמאה (וחמישים?) שנה בתוך הבית, כשהאחרון מהם הוא שמעון הצדיק שהיה הכהן הגדול עד לכיבושו של אלכסנדר מוקדון.

לאחר מכן שימש תלמידו אנטיגנוס כנשיא, ולאחר מכן החלה תקופת הזוגות שבעיצומה היו מאורעות חג החנוכה.

תקופת אנשי כנסת הגדולה התאפיינה בהשבת העם בתשובה ובנקיטת צעדים לאכיפת חוקי התורה, אז נגזרו רוב הגזירות על דיני התורה כאיסורי השבות ומוקצה בשבת.

הגמרא ביומא מספרת שהם הרגו את היצר הרע של עבודה זרה וסימאו את זה של גילוי עריות.