ואמת

התגלות ש"ע נהורין הוא מושג שמוזכר בקבלה פעמים רבות ומורה על הגילוי הכי גדול של אור פני מלך חיים שהוא אהבתו ית' לכל איש ישראל כבן שאביו משתעש"ע בו וההשגחה הפרטית בבחינת אב המשגיח על בנו, אשר נקרא בלשון הקבלה התגלות תרין תפוחין דאריך אנפין, וכידוע שבחינת אריך אנפין היא הרצון העליון.

מבואר בקבלה שאור זה יוצא מ"תרין דתפוחין" דאריך (שהם יוצאים מתיקון השביעי שמי"ג מידות הרחמים הנקרא "ואמת"), הארת פנים דא"א הנק' שעשועים ש"ע נהורין. כי כתיב חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח' א') כמו רבי אבהו שהאירו פניו מחמת שראה תוספתא חדשה, וניכר אדמומית בלחיים ממש, ואף שהוא ענין גשמי, אמנם סיבתו גבוה מאד נעלה שהוא בחי' עצמיות התענוג שביחידה שבנפש שהיא הנמשכת בכח השכל וגורמת אותו שירד מהעלם אל הגילוי לחדש השכלה חדשה, ולכן ניכר התענוג מאד כשממציא שכל חדש מפני שזה רגע שיצא השכל ונולד מהתענוג בהתלבשותו בכח השכל ומצד אותו התענוג יהיה ג"כ הארת פנים הגשמיים בלחייו, ונמצא שאע"פ שהוא הארה גשמית, שרשה נעלה גם מכח השכל והוא בחינת עצמיות התענוג.

ועד"ז יובן למעלה ענין תיקון ואמת שבתרין תפוחין בלחיים דאריך אנפין, שעל זה נאמר יאר הוי' פניו אליך, - פי אל מלכות דאצילות שהיא בזמן הגלות בחשך בבי"ע, כי החכמה סתימאה היא בחינת שכל נעלם ומופלא, וכדי שיתגלה מהעלמו שזהו ענין התהפכות ושינוי מהותו צ"ל דבר הגבוה ממנו שיהפוך את השכל המופלא להיות יוצא מהעלמו והוא מהארת אור עתיקא שבוקע השכל המופלא וממשיכו לידי גילוי וממנו בא הארת פנים בעת שיוצא החכמה אל הגילוי שנמשך ג"כ גילוי אור ע"י הנ"ל בלחיים, ולכן הוא פנוי משערות כי אינו בבחי' צמצומים כלל, וזהו ענין ש"ע נהורין הנ"ל שנמשכים מע"י עצמיות תענוג העליון הנק' שעשועי המלך בעצמותו.

בתקיעת שופר

בתקיעת שופר אנו מעוררים אור פני א-ל, כמבואר בכתבי האר"י שבשעה שמתאדמים פני התוקע בשעת התקיעות אז ממשיך בזה אור פני מלך, (ואין הכוונה להתאדמות גשמית כמובן שהיא רק המשכה של התאדמות הרוחנית שהכוונה היא למעשה של תקיעה שהיא התקשרות בני ישראל מעומק לבם להקב"ה בתשובה ותחנונים).

תחילת הארה זו היא בברכה ראשונה של שמונה עשרה בראש השנה, שאז מתגלים הארות אלו בפני המלכות דהיינו כנסת ישראל ומאירים בה אור פני מלך חיים בתיבת מגן (כי ג"פ א-ל גי' מגן).