אבן (אות)
האבנים משמשים כמשל לאותיות הדיבור והמחשבה שבאדם, אבל בעיקר משמשים הם בתורת החסידות כמשל לאותיות הדיבור של הקב"ה שמהן נבראו הנבראים.
כמשל האבנים הבונים בתים
הכח והאור שהאציל הקב"ה לצורך בריאת הנבראים, נקרא בשם "דבר הוי'", וכמ"ש "בדבר הוי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם".
אותיות דבר ה' נמשלים לאבנים הבונים "בתים", וה"בתים" הם המילים השלימות, שהם צירוף הכוחות האלקיים המהווים את הנבראים, וכמו צירוף האותיות המהווים מלה.
משל לריחוק התוכן הכוח והעצם
סיבה נוספת לקריאת האות בשם אבן היא, כי כשם שאין ערוך בין מין האדם ומעלתו למעלת מין הדומם - האבנים, כך הוא ריחוק הערך בין התוכן המשתמע ממילה, לבין גוף האותיות המרכיבות אותה.
שמות הכוחות הללו, משמשים בפי האדם לקריאת השם של הנברא.
איתא בספר יצירה: "שתי אבנים בונות שני בתים שלש אבנים בונות ששה בתים וכו'", כלומר; שתיאותיות מרכיבות שתי מילים.
ולדוגמא;אותיות א' ב' מרכיבות את המילים "אב" "בא", וכן על דרך זה שלשאותיות מרכיבות שש מילים.
וכך משמשת האבן משל לאותיות התורה נביאים וכתובים שניתנו על ידי משה רבנו וכל שאר הנביאים.
שני מיני אבנים
שני מיני אבנים הם:
א. האבן הטבעית העשויה בידי שמים.
ב. הלבנה העשויה בידי אדם - על ידי השריפה באש, שאף היא נקראת בשם אבן, וכמו שכתוב: "ותהי להם הלבנה לאבן".
כך גם באותיות התורה הנמשלים לאבנים, יש להבחין ביןאותיות התורה שהן מן השמים, והן הנקראים לשון הקודש משום שנמשכים מבחינת קודש העליון, ובין האותיות בלשון עם ועם, שבני אדם יצרוה, והיא לשון חולין - לשון לעז.
אלא שגם לשון לעז יכולה להתעלות ולהתקדש, על ידי שבני ישראל המפוזרים בארצותיהם - משתמשים בלשונותיהם לקדושה, והיינו, לצרכי מלאכה ופרנסה בכשרות ולשם שמים, שעל ידי זה יש להם אפשרות לעסוק אחר-כך בתורה ותפילה, ולקדש את עיסוקי החולין - חולין על טהרת הקודש.
וכל שכן כשמשתמשים בלשונות לעז ללימוד ולהבנת דברי תורה, שבזה מעלים אתאותיות הלעז לקדושה.
אלא שכדי שגם ה"לבינה" תהיה לאבן צריך ל"שרוף" אותה בכיבשן ה"אש" תחילה, שהיא אש שלהבת האהבה לה'.
והיינו שהמלאכה והפרנסה שעוסק בהם יהיו לשם שמים, שיוכל להתפלל בהתלהבות אהבה ויראה ובמסירות נפש בקריאת שמע, אזי גם הלבינה -אותיות לעז- הופכת להיות כאבן.
אבל מכל מקום - היות שכל זה הוא קידוש האותיות בידי אדם, הרי זה למטה במדריגה מאותיות התורה כפי שניתנו בלשון הקודש.
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")