יוסף אבן מיגאש
רבי יוסף הלוי אבן מיגאש (תתל״ז—ד״א תתק-א) היה מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות ומגדולי הראשונים היה תלמידו המובהק של הרי''ף ורבו המובהק של רבי מימון הספרדי אביו של הרמב"ם וממילא גם של הרמב"ם עצמו.
תולדות חייו
רבי יוסף נולד לאביו רבי מאיר הלוי אבן מיגאש שהיה מאחת המשפחות היהודיות המכובדות שבספרד. גם שמו היה רבי יוסף, מילא תפקיד חשוב בחצר מלכות גרנדה והיה ממקורבי רבי שמואל הנגיד. אותה רעידת אדמה פוליטית שגרמה לסילוקו של רבי יוסף הנגיד, הביאה גם את רבי יוסף לסבילה׳ מקום שם הפך, תוך זמן קצר,לאיש סודו של הכליף. רבי מאיר, אביו של רבי יוסף, היה מלומד גדול ובעל השפעה עצומה בקרב החברה היהודית והלא יהודית של סביבתו. ליוסף הצעיר ניתן, על כן, מיטב החינוך והאפשרויות להתקדם ולהתפתח, שהיו בימים ההם. עודו צעיר לימים הכיר בו רבו,רבי יצחק אלפסי (הרי״ף) כבעל כשרון יוצא מגדר הרגיל והשפיע על אביו שיקדיש את הבן המוכשר ללימוד התורה בלבד, בהבטיחו לו כי הוא יעשה בשטח זה גדולות ונצורות.רבי מאיר אבן מיגאש הימה אוזן קשבת לעצת הרב ושלה את יוסף, בהיותו כבן 14, לישיבת לוצנה, בראשה עמד אז רבי יצחק אלפסי,רבי יצחק אלפסי, הלא הוא הרי״ף, היה הראשון שליקט וסידר את ההלכות המצויות בתלמוד, בספרו הענקי שהתפרסם בשמו — הריף. הוא גם היה ראשו המוכר של העולם היהודי בכל השאלות ההלכתיות שהיו שגויות במחלוקת. בישיבתו למדו כל ה״כוכבים העולים״ של היהדות, מנהיגי דור העתיד. רבי יצחק קירב את הילד כאילו היה בגו ממש ולימד אותו כל מה שהוא ידע. במשך 14 שגה למדו יהד, יומם ולילה. כשהרי״ף בן התשעים הרגיש כי יומו האחרון מתקרב, לא מצא אף אחד מתלמידיו — ואפילו לא את בנו יחידו יעקב — ראוי לשבת על כםאו, מלבד רבי יוסף בן מאיר מסבילה, בן ה־26. בקריאתו צוואתו אל העולם היהודי, שיבח הרי״ף את רבי יוסף כאהד מגדולי הדור. כפי שאפשר היה לצפות מראש, ידע הציבור היהודי הרחב אך מעט מזעיר על הלמדן הצעיר על כן חשבו את המינוי לנחפז ואת רבי יוסף לבלתי מתאים לשאת במשרה הרמה׳ שעד כה מלא רבו הדגול. אולם תוך זמן קצר מאד השכיל רבי יוסף לרכוש את אימונם של תלמידי חכמים ולזכות בהכרה מלאה כממלא מקומו וממשיך דרכו של הרי״ף. יחד עם ראשות ישיבת לוצנה, הפך רבי יוסף, כקודמו, לסמכות הלכתית עליונה של העולם היהודי. רבי יהודה הלוי, המשורר הגדול,שהעריצו מאד, חיבר לכבודו שירי תהילה. האמון המלא שנתן הרי״ף בתלמידו הצעיר, הצדיק עתה את עצמו במלואו. לוצנה הפכה מרכז חשוב ללימוד התורה והקהילות היהודיות שבאירופה, מצרים׳ בבל וכו' פנו כאחד אל רבי יוסף אבן מיגאש ושטחו לפניו את בעיותיהם ההלכתיות והחברתיות. רבי יוסף עמד משכמו ומעלה כל אישיות יהודית אחרת שבדורו, עד שרבי יהודה הלוי שר עליו: ״למדו תורה מאין מחיר מעל סיני, מעל ארון
מפי יוסף, מפי בחיר זרע משה ואהרן
הלוחות לא נשתברו וארון וכרוב לא נקברו
מימי עייניו יגברו וצמא כל צמא ישברו״.
בין אלפי תלמידיו של רבי יוסף אבן מיגאש אנו מוצאים את רבי מימון, אביו של הרמב״ם. הוא היה לאחד מתלמידיו המובהקים וגם אחרי שעזב את ספרד והלך לגור במצרים, רחש לבו הערצה לרבו הנעלה. רבי מימון נטע הערצה זו גם בלב בנו הרמב״ם שכתב על רבי יוסף בהקדמתו לפירוש המשניות: ,״כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון, עד אשר כמעט נאמר בו וכמוהו לא היה לפניו מלך....״
בצד היותו מחנך דורות ישרים ומכשיר למדנים שהיו מנהיגי העתיד׳ הספיק רבי יוסף לחבר פירוש על ובלמוד. לדאבוננו אבדו רוב כתבי היה בזמני הרדיפות שתכפו על יהודי ספרד. הפירוש על שתי מסכתות (בבא בתרא ושבועות) שנשתמר בידינו מראה כמה גדולה האבידה באבדן יתר החלקים. בפירושיו הוא מעמיק לחקור את דעת התנאים והאמוראים ומבסס את החלטותיו על המקורות הסבירים ביותר. הרבה מהלכותיו של ר״י מיגאש מובאות
ב׳״פאר הדור* של הרמב״ם״ ב׳״בעל המאור״ של הלמדן הצעיר רבי זרחיה הלוי מגרונה וב״שיטה מקובצת״ של רבי בצלאל אשכנזי. רבי יוסף בן מאיר אבן מיגאש הקדיש את כל חייו ללימוד התורה. הוא עסק גם בחיבור פיוטים ותפילות לחגים שונים. רבי יוסף נפטר ב־30 בניסן שגת תתק״א״ בגיל 64 לחייו. עם מותו לא היה בספרד מי שיבוא במקומו והמרכז לחיי תורה והלכה עבר לצרפת וגרמניה, שם חיו ופעלו רש״י ותלמידיו.