מוחין ומידות

ערך זה עוסק בהשוואה וביחס שבין המוחין שבאדם למידות שבו.

באופן כללי המוחין - שכל האדם היא ההשכלה וההשגה שלו עצמו, לעומת זאת המידות עוסקים ברגש של האדם כלפי הזולת . שינוי זה מתבטא בכל הדרגות שבהם כדלקמן.

המוחין לעצמו מדות לזולת

מוחין

• "מהות המוחין" היא השגה והבנה שהאדם עצמו יבין את ההשכלה ואין לזה שייכות לזולתו
• "פעולת המוחין" להבין ולהשיג דבר שכל אין לזה צורך בזולת, גם האדם לעצמו ללא זולת יכול להשכיל השכלות. ואדרבה, לפעמים בכדי לעמוד על דבר שכל על בוריו הוא דווקא כשהאדם לבדו.

זה שענין המוחין הם לא להשפיע לזולת כי אם לעצמו הוא לא רק ביחס לזולת שחוץ לאדם אלא אף ביחס לשאר כוחות האדם עצמו, שאין ענין המוחין לפעול בשאר הכוחות ויתירה מכך שבשעה שמשכיל על כל הכוחות להיות בהעלם ואם איזה כח יתגלה ויתבטא וכו' יבלבל להשגת המוחין.

מדות

• "מהות המדות" הם ההתייחסות של האדם לזולתו לאוהבו או לשנאתו לרחם או להתחסד ושייך דווקא כשקיים זולת במציאות.
• "התעוררות המדות" (כאברהם אבינו שהתעורר במידת החסד וציפה לאורחים) זה דווקא עם ישנו מציאות של זולת בעולם למי להתחסד לכן שייך להתעורר במידת החסד ברצון להתחסד.
• "פעולת המדות" (לרחם או להשפיע חסד) דווקא אם יש מציאות של זולת למי להשפיע בפועל(כאברהם אבינו שבזמן שלא מצא אורחים הצטער על אי מילוי מדת החסד).

מוחין העלאה מדות העלאה והמשכה

מכוון שהמוחין עניינם הבנת האדם עצמו ולא הזולת, לכן טבע המוחין הוא להתנתק ולהתעלות משאר הכוחות הנפש ולהבדל מהסביבה. כנראה בחוש שאדם שהתעסקותו במוחין הרי הוא מובדל ומנותק מהסביבה שלו ולכן אינו מתפעל משום דבר ואין שום דבר מבלבל אותו לפי שאישיותו מנותקת מהסביבה

משאין כן מדות הרי עניינם, המשכת הנפש לזולת ולכן אינה מתנקת משאר כוחות הנפש ולא מזולתה (אמנם שייך שהנפש תמשך לדבר נעלה שאז הרי זה נקרא רצוא והוא העלאה, אמנם יסוד הדבר הוא שהנפש נמשכת לזולת ואינה התנתקות והסתלקות מהסביבה )

מוחין דבקות מדות התפעלות והתלהבות

הקשר שנוצר בין המוחין למושכל הוא קשר של דבקות שהאדם נדבק בדבר שכל ומתייחד איתו לגמרי כאילו השכל ומושכל אחד

אמנם במדות אף שגם המדות מתפעלים בתשוקה עזה אין זה דבקות ויחוד גמור כי התקשרות של דבר בזולת

לכן הדבקות היא חרישית משאין כן ההתפעלות היא ברעש והתלהבות לפי שאין ההתפעלות דבקות וייחוד לגמרי.{חסר מקור}

השפעתם

כתוצאה מזה שטבע המוחין לעצמו, לכן גם כשהאדם ירצה להשפיע מהמוחין הרי הוא ישאר בהבדלה מהזולת:

א. השכל שמגלה הוא רק חיצוניות ועצם השכל (שענינו לעצמו) נשאר בהעלם.

ב. גם השכל שכן מגלה אין ענינו גילוי. אלא הוא בדוגמת אור, שמאיר בכל מקום (שאין ענין האור להאיר כ"א התפשטות המאור).

וכן כשהמוחין פועלים על שאר הכוחות (מדות שבלב או דיבורומעשה) נשאר הוא בהבדלה מהם. משום שכל ההשפעה עליהם היא בדרך אור שמאיר בכל מקום.

מקורות לעיון

• ספר המאמרים תרס"ו עמוד קי"א ואילך
• ספר המאמרים מלוקט ח"ה עמוד ר ואילך - מאמר ד"ה אלה פקודי תש"ל