יעקב דב כ"ץ

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

הגה"ח רבי יעקב דב הכהן כץ זצ"ל ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד וזקן ראשי ישיבות חב"ד בעולם.

הגרי"ד נולד ביום י' בשבט תרצ"א בעיירה חעלם שבפולין לאביו הרב שלמה זלמן צבי. כנער צעיר עבר את מלחמת העולה השניה ובמשך כל השנים אלו עבר יסורים רבים. לאחר השואה הגיע למחנה העקורים פוקינג שבגרמניה. במחנה התרכזו 40,000 נפשות, מתוכם כמאות מחסידי חב"ד שרובם יוצאי סמרקנד. הם הגיעו במשך החודשים תמוז אב אלול תש"ו על ידי הברחת הגבול מצ'כיה השכנה או ממדינות נוספות. המחנה היה בשליטת האמריקאים ומשם היה קל יותר להשיג ויזות לארה"ב. במקום נפתחה ישיבת 'תומכי תמימים'. בראש הישיבה עמד הגאון הרב אברהם אליהו פלאטקין, והמשפיע החסיד הדגול הרב ניסן נמינוב שהקים את הישיבה. הצורב הצעיר נמנה אז על טובי הלומדים ובכשרונותיו הברוכים נודע כארי שבחבורה.

כעבור כשנתיים, חלק מהבחורים נסעו לצרפת והישיבה התאחדה עם ישיבת תומכי תמימים בברינואה, וחלק מהבחורים עלו לארץ ישראל. אביו ר' שלמה זלמן התלבט לאן לנסוע, לאחר שהישיבה בפוקינג הלכה והתדלדלה, וגם המחנה כולו כמעט התרוקן מיושביו. הוא שאל את כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זי"ע האם לנסוע לצרפת או לעלות ארץ ישראל. כעבור זמן קצר, נתקבל המענה: "נכון לנסוע לארץ הקודש, ויעזרנו השם יתברך בנסיעה כשורה, בהסתדרות טובה ופרנסה בהרחבה, ובנו התלמיד מר יעקב דוב שי' יצליח בלימודו בהנהגה ישרה על פי דרכי החסידות בגשמיות וברוחניות". ואכן בני המשפחה עלו לארץ והגרי"ד זצ"ל נכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' ששכנה אז בתל־אביב, במחיצת המשפיעים המפורסמים הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן זצ"ל והרה"ח ר' חיים שאול ברוק ע"ה. כעבור שנתיים כשהישיבה עברה ללוד, עבר גם הוא עמה והמשיך להתעלות בתורה ובחסידות במחיצת המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, לאחר שהמשפיע הרה"ח ר' חיים־שאול ברוק ע"ה נשאר עם תלמידי הישיבה הקטנה בתל אביב. באותם ימים כיהן כראש הישיבה הגאון רבי ברוך שמעון שניארסון זצ"ל ראש ישיבת טשעבין, שהיה שוהה מדי שבוע שלושה ימים רצופים בישיבה, והגרי"ד זצ"ל נקשר עמו בקשר מיוחד ואף ישן עמו באותו חדר, ובימות החורף אף היה מכין לו כוס תה חם על יד המיטה כדי שיוכל לשתות משקה חם מיד בקומו.

באותם ימים, עברו הבחורים מבוגרים ללמוד בחצרו של הרבי בקראון הייטס, ובמשך הזמן זה גרם לכך שפחת מספר חובשי ספסלי הישיבה בלוד. היות והגרי"ד זצ"ל נותר בלי חברים בני גילו בישיבה כתב בשנת תשי"ב לרבי על רצונו לנסוע ללמוד ב־770, אבל הרבי לא הסכים לכך וענה לו בזה"ל: "כדאי שילמד לעת־עתה בישיבה בלוד, ויתעסק גם כן בעבודה בחינוך הכשר בהשפעה על ילדי בני ישראל אשר בארץ הקודש לקרב לבם לאביהם שב־ שמים, ויקויים בו הבטחת רבינו