אליהו פינקל

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

הרב אליהו פינקל נולד בי' אד"ר ה'תרפ"א להוריו ר' אברהם יהודה ומרת לובא פייגע פינקל, בעיירה קלצק שבפולין, בנעוריו נשלח ר' אליהו ללמוד אצל ר' אלחנן ווסרמן הי"ד בברנוביץ, הוא נמנה עם מניין בחורים מובחרים וידע את כל הגמרא, כולל מפרשיה בעל פה. בשנות המלחמה גורש עם קבוצת בחורים לסיביר שם שהה במחנה שבויי מלחמה.

לאחר שחרורו נסע לקזחסטן, שם פגש בחסידי חב"ד שקירבו אותו מאוד ולמדו עימו את תורת החסידות. בהמשך הם אף שידכו את מרת דבורה שטרן, בת למשפחת חסידים מפורסמת מהעיר גומל (הומל) ומבברויסק. החתונה התקיימה בשנת תש"ה כשלאחריה חזר הזוג לעיירה גומל (הומל), שם חיו מספר שנים.

עם יציאת החסידים הגדולה מרוסיה לפולניה, יצא גם הוא יחד עם רעייתו מעמק הבכא הסובייטי. בהגיעם לפולין נסעו ללוד'ז, שם מצא ר' אליהו בגטו ההרוס מרתף ששימש כבית מדרש לחסידי גור. ר' אליהו באהבתו את התורה, אסף שתי מזוודות מלאות בספרי קודש, והם אשר היוו את ספריית ספרי הקודש שלו, הקיימת עד היום.

מפולין נסעו למחנה העקורים שבפוקינג בגרמניה, ובהמשך יצאו לצרפת, שם שהו יחד עם קבוצת חסידים שהתעתדה לעלות לארץ ישראל וליישב את כפר חב"ד. בסופו של דבר, על פי הוראת הרבי הריי"צ, הם הגיעו לחיפה.

בארץ ישראל נפתחו בפניו אפיקים חדשים כאן יכול היה לתת ביטוי לאהבת התורה שפיעמה בקרבו. מספר שנים עבד כמגיד שיעור בישיבת 'תפארת ישראל' שבחיפה, וכשהוקמה ישיבת 'תומכי תמימים- ליובאוויטש' בחיפה בשנת תשט"ו, שימש גם בה מגיד שיעור. בהמשך החל לשמש כשוחט בחיפה, כשמידי פעם נסע לשחיטה בחו"ל.

הקהילה החבדי"ת בחיפה מנתה בימים ההם, מספר בודד של משפחות ובהם הרב גרשון חן, הרב מנחם מענדל קופרשטוק, הרב יחיאל מיכל דוברוסקין, המשפיע ר' ראובן דונין, והרב שלמה קופצ'יק. ר' אליהו עזר ותמך בביסוס בית הכנסת ששכן בתחילה בביתו של הרב דוברוסקין, ושימש כבעל קורא וכבעל תוקע. קולו הנעים אך גם הרועם, היה לשם דבר בקהילה שגדלה והתפתחה במשך השנים.

ר' אליהו דאג גם לכלל הקהילה החרדית בחיפה, והיה ממקימי 'חברת המתמידים' ששכנה בבית המדרש של חסידי גור. גם בשנותיו האחרונות היה מעמודי התווך של הכולל זקנים ששכן בבית המדרש של חסידי בעלז.

שנים רבות היה נוסע פעמיים בשנה לשחיטה בחו"ל, בדרך כלל בדרום אמריקה. כל נסיעה כזו ארכה חודשים אחדים. בדרכו חזרה מתקופת שחיטה בסוף חודש אלול, היה נשאר לחודש תשרי אצל הרבי- כך נהג במשך שנים רבות. בנסיעתו הראשונה לרבי זכה להכנס ל'יחידות' פרטית אצל הרבי ולקבל הנחיות מיוחדות בקשר לעניינים אישיים . כמו"כ מידי שנה קיבל מצה שלימה מהרבי לחג הפסח.

ר' אליהו היה בעל צדקה וחסד בצורה מופלאה. כאשר היה שב משחיטה בחו"ל, היה מחפש ברשתות המזון את ארגזי הבשר עם החותמת שלו, היה קונה כמה ארגזים ומחלקם בין משפחות אנ"ש.

במשך שנים רבות ניהל גמ"ח ממנו הלווה כספים רבים ללא ריביות או תמורה מיוחדת, וכך נעזרו בו משפחות לצורך קניית, נישואי ילדים וביסוס בתי חב"ד. לעיתים קרובות היה מוותר על החזר ההגמ"ח כולו או חלקו.

ר' אליהו הדגיש תמיד את חשיבותה של העבודה, ובעצמו היה יוצא למשחטה יום יום, בשעות של לפנות בוקר, בשעה 8:00 בבוקר כבר היה בדרכו למשחטה נוספת, וכך התמיד בעבודה גם בשנת הפ"ז לחיין, כאשר כבר סבל ממחלת הפרקינסון, הוא עדיין נסע לחו"ל בתפקיד משגיח.

בשנותיו האחרונות חלה בפרקינסון והתקשה לצאת מביתו, בנוסף גם התקשה בראייה, אולם כיוון שהיה בקי בתורה ובש"ס בעל פה- המשיך ללמוד. גם כשכבר לא תיפקד גופנית כלל, שאל והתעניין על אנ"ש וילדיהם.

בר"ח שבט ה'תשע"ג שאל מתי בדיוק חל י' שבט ונענה "ביום שני הבא", למחרת ביום ב' שבט כאשר עלה חומו, שאל "מחר י' שבט?" וכך חיכה ליום גדול זה.

ואכן, ביום שני י' שבט, דקות ספורות לפני השקיעה, השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

הותיר אחרין את רעייתו הגב' דבורה, ילדיו, נכדיו, שחלקם משמשים כשלוחים, וניניו.